פרטים על
|
size גודל date 2004 תאריך 
y_yehonatan@hotmail.com |
תהילים
פרק קמט
א הללו-יה: שירו ליהוה, שיר חדש; תהילתו, בקהל חסידים. ב ישמח ישראל בעושיו; בני-ציון, יגילו במלכם. ג יהללו שמו במחול; בתוף וכינור, יזמרו-לו. ד כי-רוצה יהוה בעמו; יפאר ענווים, בישועה. ה יעלזו חסידים בכבוד; ירננו, על-משכבותם. ו רוממות אל, בגרונם; וחרב פיפייות בידם. ז לעשות נקמה, בגויים; תוכחות, בלאומים. ח לאסור מלכיהם בזיקים; ונכבדיהם, בכבלי ברזל. ט לעשות בהם, משפט כתוב-- הדר הוא, לכל-חסידיו: הללו-יה.
פרק פט
א משכיל, לאיתן האזרחי. ב חסדי יהוה, עולם אשירה; לדור ודור, אודיע אמונתך בפי. ג כי-אמרתי--עולם, חסד ייבנה; שמיים, תכין אמונתך בהם. ד כרתי ברית, לבחירי; נשבעתי, לדויד עבדי. ה עד-עולם, אכין זרעך; ובניתי לדור-ודור כיסאך סלה. ו ויודו שמיים פלאך יהוה; אף-אמונתך, בקהל קדושים. ז כי מי בשחק, יערוך ליהוה; ידמה ליהוה, בבני אלים. ח אל נערץ, בסוד-קדושים רבה; ונורא, על-כל-סביביו. ט יהוה, אלוהי צבאות--מי-כמוך חסין יה; ואמונתך, סביבותיך. י אתה מושל, בגאות הים; בשוא גליו, אתה תשבחם. יא אתה דיכית כחלל רהב; בזרוע עוזך, פיזרת אויביך. יב לך שמיים, אף-לך ארץ; תבל ומלואה, אתה יסדתם. יג צפון וימין, אתה בראתם; תבור וחרמון, בשמך ירננו. יד לך זרוע, עם-גבורה; תעוז ידך, תרום ימינך. טו צדק ומשפט, מכון כיסאך; חסד ואמת, יקדמו פניך. טז אשרי העם, יודעי תרועה; יהוה, באור-פניך יהלכון. יז בשמך, יגילון כל-היום; ובצדקתך ירומו. יח כי-תפארת עוזמו אתה; וברצונך, תרום קרנינו. יט כי ליהוה, מגיננו; ולקדוש ישראל מלכנו. כ אז דיברת בחזון, לחסידיך-- ותאמר, שיוויתי עזר על-גיבור; הרימותי בחור מעם. כא מצאתי, דויד עבדי; בשמן קודשי משחתיו. כב אשר ידי, תיכון עימו; אף-זרועי תאמצנו. כג לא-ישיא אויב בו; ובן-עוולה, לא יעננו. כד וכתותי מפניו צריו; ומשנאיו אגוף. כה ואמונתי וחסדי עימו; ובשמי, תרום קרנו. כו ושמתי בים ידו; ובנהרות ימינו. כז הוא יקראני, אבי אתה; אלי, וצור ישועתי. כח אף-אני, בכור אתנהו; עליון, למלכי-ארץ. כט לעולם, אשמור-לו חסדי; ובריתי, נאמנת לו. ל ושמתי לעד זרעו; וכיסאו, כימי שמיים. לא אם-יעזבו בניו, תורתי; ובמשפטיי, לא ילכון. לב אם-חוקותיי יחללו; ומצוותיי, לא ישמורו. לג ופקדתי בשבט פשעם; ובנגעים עוונם. לד וחסדי, לא-אפיר מעימו; ולא-אשקר, באמונתי. לה לא-אחלל בריתי; ומוצא שפתיי, לא אשנה. לו אחת, נשבעתי בקודשי: אם-לדויד אכזב. לז זרעו, לעולם יהיה; וכיסאו כשמש נגדי. לח כירח, ייכון עולם; ועד בשחק, נאמן סלה. לט ואתה זנחת, ותמאס; התעברת, עם-משיחך. מ ניארת, ברית עבדך; חיללת לארץ נזרו. מא פרצת כל-גדרותיו; שמת מבצריו מחיתה. מב שסוהו, כל-עוברי דרך; היה חרפה, לשכניו. מג הרימות, ימין צריו; השמחת, כל-אויביו. מד אף-תשיב, צור חרבו; ולא הקמותו, במלחמה. מה השבת מטהרו; וכיסאו, לארץ מיגרת. מו הקצרת, ימי עלומיו; העטית עליו בושה סלה. מז עד-מה יהוה, תיסתר לנצח; תבער כמו-אש חמתך. מח זכור-אני מה-חלד; על-מה-שוא, בראת כל-בני-אדם. מט מי גבר יחיה, ולא יראה-מוות; ימלט נפשו מיד-שאול סלה. נ איה, חסדיך הראשונים אדוניי: נשבעת לדויד, באמונתך. נא זכור אדוניי, חרפת עבדיך; שאתי בחיקי, כל-רבים עמים. נב אשר חירפו אויביך יהוה: אשר חירפו, עיקבות משיחך. נג ברוך יהוה לעולם: אמן ואמן.
פרק עב
א לשלמה: אלוהים--משפטיך, למלך תן; וצדקתך לבן-מלך. ב ידין עמך בצדק; וענייך במשפט. ג ישאו הרים שלום לעם; וגבעות, בצדקה. ד ישפוט, עניי-עם--יושיע, לבני אביון; וידכא עושק. ה ייראוך עם-שמש; ולפני ירח, דור דורים. ו יירד, כמטר על-גז; כרביבים, זרזיף ארץ. ז יפרח-בימיו צדיק; ורוב שלום, עד-בלי ירח. ח ויירד, מים עד-ים; ומנהר, עד-אפסי-ארץ. ט לפניו, יכרעו ציים; ואויביו, עפר ילחכו. י מלכי תרשיש ואיים, מנחה ישיבו; מלכי שבא וסבא, אשכר יקריבו. יא וישתחוו-לו כל-מלכים; כל-גויים יעבדוהו. יב כי-יציל, אביון משווע; ועני, ואין-עוזר לו. יג יחוס, על-דל ואביון; ונפשות אביונים יושיע. יד מתוך ומחמס, יגאל נפשם; וייקר דמם בעיניו. טו ויחי-- וייתן-לו, מזהב שבא: ויתפלל בעדו תמיד; כל-היום, יברכנהו. טז יהי פיסת-בר, בארץ-- בראש הרים: ירעש כלבנון פרייו; ויציצו מעיר, כעשב הארץ. יז יהי שמו, לעולם-- לפני-שמש, יינון שמו: ויתברכו בו; כל-גויים יאשרוהו. יח ברוך, יהוה אלוהים--אלוהי ישראל: עושה נפלאות לבדו. יט וברוך, שם כבודו-- לעולם: ויימלא כבודו, את-כול הארץ-- אמן ואמן. כ כולו תפילות-- דויד, בן-ישי.
פרק כב
א למנצח, על-איילת השחר; מזמור לדויד. ב אלי אלי, למה עזבתני; רחוק מישועתי, דברי שאגתי. ג אלוהיי--אקרא יומם, ולא תענה; ולילה, ולא-דומייה לי. ד ואתה קדוש-- יושב, תהילות ישראל. ה בך, בטחו אבותינו; בטחו, ותפלטמו. ו אליך זעקו ונמלטו; בך בטחו ולא-בושו. ז ואנוכי תולעת ולא-איש; חרפת אדם, ובזוי עם. ח כל-רואיי, ילעיגו לי; יפטירו בשפה, יניעו ראש. ט גול אל-יהוה יפלטהו; יצילהו, כי חפץ בו. י כי-אתה גוחי מבטן; מבטיחי, על-שדי אימי. יא עליך, הושלכתי מרחם; מבטן אימי, אלי אתה. יב אל-תרחק ממני, כי-צרה קרובה: כי-אין עוזר. יג סבבוני, פרים רבים; אבירי בשן כיתרוני. יד פצו עליי פיהם; אריה, טורף ושואג. טו כמים נשפכתי-- והתפרדו, כל-עצמותיי: היה ליבי, כדונג; נמס, בתוך מעיי. טז יבש כחרש, כוחי, ולשוני, מודבק מלקוחיי; ולעפר-מוות תשפתני. יז כי סבבוני, כלבים: עדת מרעים, הקיפוני; כארי, ידיי ורגליי. יח אספר כל-עצמותיי; המה יביטו, יראו-בי. יט יחלקו בגדיי להם; ועל-לבושי, יפילו גורל. כ ואתה יהוה, אל-תרחק; איילותי, לעזרתי חושה. כא הצילה מחרב נפשי; מיד-כלב, יחידתי. כב הושיעני, מפי אריה; ומקרני רימים עניתני. כג אספרה שמך לאחיי; בתוך קהל אהללך. כד יראי יהוה, הללוהו-- כל-זרע יעקוב כבדוהו; וגורו ממנו, כל-זרע ישראל. כה כי לא-בזה ולא שיקץ, ענות עני-- ולא-הסתיר פניו ממנו; ובשוועו אליו שמע. כו מאיתך, תהילתי: בקהל רב--נדריי אשלם, נגד יראיו. כז יאכלו ענווים, וישבעו-- יהללו יהוה, דורשיו; יחי לבבכם לעד. כח יזכרו, וישובו אל-יהוה-- כל-אפסי-ארץ; וישתחוו לפניך, כל-משפחות גויים. כט כי ליהוה, המלוכה; ומושל, בגויים. ל אכלו וישתחוו, כל-דשני-ארץ-- לפניו יכרעו, כל-יורדי עפר; ונפשו, לא חייה. לא זרע יעבדנו; יסופר לאדוניי לדור. לב יבואו, ויגידו צדקתו: לעם נולד, כי עשה.
פרק קל
א שיר המעלות: ממעמקים קראתיך יהוה. ב אדוניי, שמעה בקולי: תהיינה אוזניך, קשובות-- לקול, תחנוניי. ג אם-עוונות תשמור-יה-- אדוניי, מי יעמוד. ד כי-עימך הסליחה-- למען, תיוורא. ה קיוויתי יהוה, קיוותה נפשי; ולדברו הוחלתי. ו נפשי לאדוניי-- משומרים לבוקר, שומרים לבוקר. ז יחל ישראל, אל-יהוה: כי-עם-יהוה החסד; והרבה עימו פדות. ח והוא, יפדה את-ישראל-- מכול, עוונותיו.
פרק קלו
א הודו ליהוה כי-טוב: כי לעולם חסדו. ב הודו, לאלוהי האלוהים: כי לעולם חסדו. ג הודו, לאדוני האדונים: כי לעולם חסדו. ד לעושה נפלאות גדולות לבדו: כי לעולם חסדו. ה לעושה השמיים, בתבונה: כי לעולם חסדו. ו לרוקע הארץ, על-המים: כי לעולם חסדו. ז לעושה, אורים גדולים: כי לעולם חסדו. ח את-השמש, לממשלת ביום: כי לעולם חסדו. ט את-הירח וכוכבים, לממשלות בלילה: כי לעולם חסדו. י למכה מצריים, בבכוריהם: כי לעולם חסדו. יא ויוצא ישראל, מתוכם: כי לעולם חסדו. יב ביד חזקה, ובזרוע נטויה: כי לעולם חסדו. יג לגוזר ים-סוף, לגזרים: כי לעולם חסדו. יד והעביר ישראל בתוכו: כי לעולם חסדו. טו וניער פרעה וחילו בים-סוף: כי לעולם חסדו. טז למוליך עמו, במדבר: כי לעולם חסדו. יז למכה, מלכים גדולים: כי לעולם חסדו. יח ויהרוג, מלכים אדירים: כי לעולם חסדו. יט לסיחון, מלך האמורי: כי לעולם חסדו. כ ולעוג, מלך הבשן: כי לעולם חסדו. כא ונתן ארצם לנחלה: כי לעולם חסדו. כב נחלה, לישראל עבדו: כי לעולם חסדו. כג שבשפלנו, זכר לנו: כי לעולם חסדו. כד ויפרקנו מצרינו: כי לעולם חסדו. כה נותן לחם, לכל-בשר: כי לעולם חסדו. כו הודו, לאל השמיים: כי לעולם חסדו.
פרק נא
א למנצח, מזמור לדויד. ב בבוא-אליו, נתן הנביא-- כאשר-בא, אל-בת-שבע. ג חונני אלוהים כחסדך; כרוב רחמיך, מחה פשעיי. ד הרב, כבסני מעווני; ומחטאתי טהרני. ה כי-פשעיי, אני אדע; וחטאתי נגדי תמיד. ו לך לבדך, חטאתי, והרע בעיניך, עשיתי: למען, תצדק בדוברך-- תזכה בשופטך. ז הן-בעוון חוללתי; ובחטא, יחמתני אימי. ח הן-אמת, חפצת בטוחות; ובסתום, חכמה תודיעני. ט תחטאני באיזוב ואטהר; תכבסני, ומשלג אלבין. י תשמיעני, ששון ושמחה; תגלנה, עצמות דיכית. יא הסתר פניך, מחטאיי; וכל-עוונותיי מחה. יב לב טהור, ברא-לי אלוהים; ורוח נכון, חדש בקרבי. יג אל-תשליכני מלפניך; ורוח קודשך, אל-תיקח ממני. יד השיבה לי, ששון ישעך; ורוח נדיבה תסמכני. טו אלמדה פושעים דרכיך; וחטאים, אליך ישובו. טז הצילני מדמים, אלוהים-- אלוהי תשועתי: תרנן לשוני, צדקתך. יז אדוניי, שפתיי תפתח; ופי, יגיד תהילתך. יח כי, לא-תחפוץ זבח ואתנה; עולה, לא תרצה. יט זבחי אלוהים, רוח נשברה: לב-נשבר ונדכה-- אלוהים, לא תבזה. כ היטיבה ברצונך, את-ציון; תבנה, חומות ירושלים. כא אז תחפוץ זבחי-צדק, עולה וכליל; אז יעלו על-מזבחך פרים.
פרק יט
א למנצח, מזמור לדויד. ב השמיים, מספרים כבוד-אל; ומעשה ידיו, מגיד הרקיע. ג יום ליום, יביע אומר; ולילה ללילה, יחווה-דעת. ד אין-אומר, ואין דברים: בלי, נשמע קולם. ה בכל-הארץ, יצא קוום, ובקצה תבל, מיליהם; לשמש, שם-אוהל בהם. ו והוא--כחתן, יוצא מחופתו; ישיש כגיבור, לרוץ אורח. ז מקצה השמיים, מוצאו--ותקופתו על-קצותם; ואין נסתר, מחמתו. ח תורת יהוה תמימה, משיבת נפש; עדות יהוה נאמנה, מחכימת פתי. ט פיקודי יהוה ישרים, משמחי-לב; מצות יהוה ברה, מאירת עיניים. י יראת יהוה, טהורה--עומדת לעד: משפטי-יהוה אמת; צדקו יחדיו. יא הנחמדים--מזהב, ומפז רב; ומתוקים מדבש, ונופת צופים. יב גם-עבדך, נזהר בהם; בשומרם, עקב רב. יג שגיאות מי-יבין; מנסתרות נקני. יד גם מזדים, חשוך עבדך-- אל-ימשלו-בי אז איתם; וניקיתי, מפשע רב. טו יהיו לרצון אמרי-פי, והגיון ליבי לפניך: יהוה, צורי וגואלי.
פרק קיח
א הודו ליהוה כי-טוב: כי לעולם חסדו. ב יאמר-נא ישראל: כי לעולם חסדו. ג יאמרו-נא בית-אהרון: כי לעולם חסדו. ד יאמרו-נא יראי יהוה: כי לעולם חסדו. ה מן-המצר, קראתי יה; ענני במרחב יה. ו יהוה לי, לא אירא; מה-יעשה לי אדם. ז יהוה לי, בעוזריי; ואני, אראה בשונאיי. ח טוב, לחסות ביהוה-- מבטוח, באדם. ט טוב, לחסות ביהוה-- מבטוח, בנדיבים. י כל-גויים סבבוני; בשם יהוה, כי אמילם. יא סבוני גם-סבבוני; בשם יהוה, כי אמילם. יב סבוני כדבורים-- דועכו, כאש קוצים; בשם יהוה, כי אמילם. יג דחה דחיתני לנפול; ויהוה עזרני. יד עוזי וזמרת יה; ויהי-לי, לישועה. טו קול, רינה וישועה--באוהלי צדיקים; ימין יהוה, עושה חיל. טז ימין יהוה, רוממה; ימין יהוה, עושה חיל. יז לא-אמות כי-אחיה; ואספר, מעשי יה. יח יסור ייסרני יה; ולמוות, לא נתנני. יט פתחו-לי שערי-צדק; אבוא-בם, אודה יה. כ זה-השער ליהוה; צדיקים, יבואו בו. כא אודך, כי עניתני; ותהי-לי, לישועה. כב אבן, מאסו הבונים-- הייתה, לראש פינה. כג מאת יהוה, הייתה זאת; היא נפלאת בעינינו. כד זה-היום, עשה יהוה; נגילה ונשמחה בו. כה אנא יהוה, הושיעה נא; אנא יהוה, הצליחה נא. כו ברוך הבא, בשם יהוה; בירכנוכם, מבית יהוה. כז אל, יהוה--ויאר-לנו: אסרו-חג בעבותים--עד קרנות, המזבח. כח אלי אתה ואודך; אלוהיי, ארוממך. כט הודו ליהוה כי-טוב: כי לעולם חסדו.
פרק עט
א מזמור, לאסף: אלוהים, באו גויים בנחלתך-- טימאו, את היכל קודשך; שמו את-ירושלים לעיים. ב נתנו, את-נבלת עבדיך-- מאכל, לעוף השמיים; בשר חסידיך, לחיתו-ארץ. ג שפכו דמם, כמים--סביבות ירושלים; ואין קובר. ד היינו חרפה, לשכנינו; לעג וקלס, לסביבותינו. ה עד-מה יהוה, תאנף לנצח; תבער כמו-אש, קנאתך. ו שפוך חמתך-- אל הגויים, אשר לא-ידעוך: ועל ממלכות-- אשר בשמך, לא קראו. ז כי, אכל את-יעקוב; ואת-נווהו השמו. ח אל-תזכור-לנו, עוונות ראשונים: מהר, יקדמונו רחמיך-- כי דלונו מאוד. ט עוזרנו, אלוהי ישענו-- על-דבר כבוד-שמך; והצילנו וכפר על-חטאותינו, למען שמך. י למה, יאמרו הגויים-- איה אלוהיהם: ייוודע בגויים לעינינו; נקמת, דם-עבדיך השפוך. יא תבוא לפניך, אנקת אסיר: כגודל זרועך--הותר, בני תמותה. יב והשב לשכנינו שבעתיים, אל-חיקם; חרפתם אשר חירפוך אדוניי. יג ואנחנו עמך, וצאן מרעיתך-- נודה לך, לעולם: לדור ודור-- נספר, תהילתך.
פרק קכג
א שיר, המעלות: אליך, נשאתי את-עיניי-- היושבי, בשמיים. ב הנה כעיני עבדים, אל-יד אדוניהם-- כעיני שפחה, אל-יד גברתה: כן עינינו, אל-יהוה אלוהינו-- עד, שיחוננו. ג חוננו יהוה חוננו: כי-רב, שבענו בוז. ד רבת, שבעה-לה נפשנו: הלעג השאננים; הבוז, לגאי יונים.
פרק לד
א לדויד-- בשנותו את-טעמו, לפני אבימלך; ויגרשהו, וילך. ב אברכה את-יהוה בכל-עת; תמיד, תהילתו בפי. ג ביהוה, תתהלל נפשי; ישמעו ענווים וישמחו. ד גדלו ליהוה איתי; ונרוממה שמו יחדיו. ה דרשתי את-יהוה וענני; ומכל-מגורותיי הצילני. ו הביטו אליו ונהרו; ופניהם, אל-יחפרו. ז זה עני קרא, ויהוה שמע; ומכל-צרותיו, הושיעו. ח חונה מלאך-יהוה סביב ליראיו; ויחלצם. ט טעמו וראו, כי-טוב יהוה; אשרי הגבר, יחסה-בו. י יראו את-יהוה קדושיו: כי-אין מחסור, ליראיו. יא כפירים, רשו ורעבו; ודרשי יהוה, לא-יחסרו כל-טוב. יב לכו-בנים, שמעו-לי; יראת יהוה, אלמדכם. יג מי-האיש, החפץ חיים; אוהב ימים, לראות טוב. יד נצור לשונך מרע; ושפתיך, מדבר מרמה. טו סור מרע, ועשה-טוב; בקש שלום ורודפהו. טז עיני יהוה, אל-צדיקים; ואוזניו, אל-שוועתם. יז פני יהוה, בעושי רע; להכרית מארץ זכרם. יח צעקו, ויהוה שמע; ומכל-צרותם, הצילם. יט קרוב יהוה, לנשברי-לב; ואת-דכאי-רוח יושיע. כ רבות, רעות צדיק; ומכולם, יצילנו יהוה. כא שומר כל-עצמותיו; אחת מהנה, לא נשברה. כב תמותת רשע רעה; ושונאי צדיק יאשמו. כג פודה יהוה, נפש עבדיו; ולא יאשמו, כל-החוסים בו.
פרק פו
א תפילה, לדויד: הטה-יהוה אוזנך ענני-- כי-עני ואביון אני. ב שומרה נפשי, כי-חסיד אני: הושע עבדך, אתה אלוהיי-- הבוטח אליך. ג חונני אדוניי: כי אליך אקרא, כל-היום. ד שמח, נפש עבדך: כי אליך אדוניי, נפשי אשא. ה כי-אתה אדוניי, טוב וסלח; ורב-חסד, לכל-קוראיך. ו האזינה יהוה, תפילתי; והקשיבה, בקול תחנונותיי. ז ביום צרתי, אקראך: כי תענני. ח אין-כמוך באלוהים אדוניי; ואין כמעשיך. ט כל-גויים, אשר עשית--יבואו וישתחוו לפניך אדוניי; ויכבדו לשמך. י כי-גדול אתה, ועושה נפלאות; אתה אלוהים לבדך. יא הורני יהוה, דרכך-- אהלך באמיתך; יחד לבבי, ליראה שמך. יב אודך, אדוניי אלוהיי--בכל-לבבי; ואכבדה שמך לעולם. יג כי-חסדך, גדול עליי; והצלת נפשי, משאול תחתייה. יד אלוהים, זדים קמו-עליי, ועדת עריצים, ביקשו נפשי; ולא שמוך לנגדם. טו ואתה אדוניי, אל-רחום וחנון; ארך אפיים, ורב-חסד ואמת. טז פנה אליי, וחונני: תנה-עוזך לעבדך; והושיעה, לבן-אמתך. יז עשה-עימי אות, לטובה: ויראו שונאיי ויבושו-- כי-אתה יהוה, עזרתני וניחמתני.
פרק קמב
א משכיל לדויד; בהיותו במערה תפילה. ב קולי, אל-יהוה אזעק; קולי, אל-יהוה אתחנן. ג אשפוך לפניו שיחי; צרתי, לפניו אגיד. ד בהתעטף עליי, רוחי-- ואתה, ידעת נתיבתי: באורח-זו אהלך-- טמנו פח לי. ה הבט ימין, וראה-- ואין-לי מכיר: אבד מנוס ממני; אין דורש לנפשי. ו זעקתי אליך, יהוה: אמרתי, אתה מחסי; חלקי, בארץ החיים. ז הקשיבה, אל-רינתי-- כי-דלותי-מאוד: הצילני מרודפיי-- כי אמצו ממני. ח הוציאה ממסגר, נפשי-- להודות את-שמך: בי, יכתירו צדיקים-- כי תגמול עליי.
פרק כד
א לדויד, מזמור: ליהוה, הארץ ומלואה; תבל, ויושבי בה. ב כי-הוא, על-ימים יסדה; ועל-נהרות, יכוננהא. ג מי-יעלה בהר-יהוה; ומי-יקום, במקום קודשו. ד נקי כפיים, ובר-לבב: אשר לא-נשא לשוא נפשי; ולא נשבע למרמה. ה יישא ברכה, מאת יהוה; וצדקה, מאלוהי ישעו. ו זה, דור דורשיו; מבקשי פניך יעקוב סלה. ז שאו שערים, ראשיכם, והינשאו, פתחי עולם; ויבוא, מלך הכבוד. ח מי זה, מלך הכבוד: יהוה, עיזוז וגיבור; יהוה, גיבור מלחמה. ט שאו שערים, ראשיכם, ושאו, פתחי עולם; ויבוא, מלך הכבוד. י מי הוא זה, מלך הכבוד: יהוה צבאות-- הוא מלך הכבוד סלה.
פרק מח
א שיר מזמור, לבני-קורח. ב גדול יהוה ומהולל מאוד-- בעיר אלוהינו, הר-קודשו. ג יפה נוף, משוש כל-הארץ: הר-ציון, ירכתי צפון; קרית, מלך רב. ד אלוהים בארמנותיה, נודע למשגב. ה כי-הנה המלכים, נועדו; עברו יחדיו. ו המה ראו, כן תמהו; נבהלו נחפזו. ז רעדה, אחוזתם שם; חיל, כיולדה. ח ברוח קדים-- תשבר, אונייות תרשיש. ט כאשר שמענו, כן ראינו-- בעיר-יהוה צבאות, בעיר אלוהינו: אלוהים יכוננהא עד-עולם סלה. י דימינו אלוהים חסדך-- בקרב, היכלך. יא כשמך אלוהים-- כן תהילתך, על-קצווי-ארץ; צדק, מלאה ימינך. יב ישמח, הר ציון--תגלנה, בנות יהודה: למען, משפטיך. יג סובו ציון, והקיפוה; ספרו, מגדליה. יד שיתו ליבכם, לחילה--פסגו ארמנותיה: למען תספרו, לדור אחרון. טו כי זה, אלוהים אלוהינו--עולם ועד; הוא ינהגנו על-מות.
פרק מב
א למנצח, משכיל לבני-קורח. ב כאייל, תערוג על-אפיקי-מים-- כן נפשי תערוג אליך אלוהים. ג צמאה נפשי, לאלוהים-- לאל חי: מתיי אבוא; ואיראה, פני אלוהים. ד הייתה-לי דמעתי לחם, יומם ולילה; באמור אליי כל-היום, איה אלוהיך. ה אלה אזכרה, ואשפכה עליי נפשי-- כי אעבור בסך, אדדם עד-בית אלוהים: בקול-רינה ותודה; המון חוגג. ו מה-תשתוחחי, נפשי-- ותהמי עליי: הוחילי לאלוהים, כי-עוד אודנו-- ישועות פניו. ז אלוהיי-- עליי, נפשי תשתוחח: על-כן--אזכורך, מארץ ירדן; וחרמונים, מהר מצער. ח תהום-אל-תהום קורא, לקול צינוריך; כל-משבריך וגליך, עליי עברו. ט יומם, יצווה יהוה חסדו, ובלילה, שירו עימי-- תפילה, לאל חיי. י אומרה, לאל סלעי-- למה שכחתני: למה-קודר אלך-- בלחץ אויב. יא ברצח, בעצמותיי-- חירפוני צורריי; באומרם אליי כל-היום, איה אלוהיך. יב מה-תשתוחחי, נפשי-- ומה-תהמי עליי: הוחילי לאלוהים, כי-עוד אודנו-- ישועות פניי, ואלוהיי.
פרק פד
א למנצח על-הגיתית; לבני-קורח מזמור. ב מה-ידידות משכנותיך-- יהוה צבאות. ג נכספה וגם-כלתה, נפשי-- לחצרות יהוה: ליבי ובשרי-- ירננו, אל אל-חי. ד גם-ציפור מצאה בית, ודרור קן לה-- אשר-שתה אפרוחיה: את-מזבחותיך, יהוה צבאות-- מלכי, ואלוהיי. ה אשרי, יושבי ביתך-- עוד, יהללוך סלה. ו אשרי אדם, עוז-לו בך; מסילות, בלבבם. ז עוברי, בעמק הבכא-- מעיין ישיתוהו; גם-ברכות, יעטה מורה. ח ילכו, מחיל אל-חיל; ייראה אל-אלוהים בציון. ט יהוה אלוהים צבאות, שמעה תפילתי; האזינה אלוהי יעקוב סלה. י מגיננו, ראה אלוהים; והבט, פני משיחך. יא כי טוב-יום בחצריך, מאלף: בחרתי--הסתופף, בבית אלוהיי; מדור, באוהלי-רשע. יב כי שמש, ומגן-- יהוה אלוהים: חן וכבוד, ייתן יהוה; לא ימנע-טוב, להולכים בתמים. יג יהוה צבאות-- אשרי אדם, בוטח בך.
פרק קכד
א שיר המעלות, לדויד: לולי יהוה, שהיה לנו-- יאמר-נא, ישראל. ב לולי יהוה, שהיה לנו-- בקום עלינו אדם. ג אזי, חיים בלעונו-- בחרות אפם בנו. ד אזי, המים שטפונו-- נחלה, עבר על-נפשנו. ה אזי, עבר על-נפשנו-- המים, הזידונים. ו ברוך יהוה-- שלא נתננו טרף, לשיניהם. ז נפשנו-- כציפור נמלטה, מפח יוקשים: הפח נשבר, ואנחנו נמלטנו. ח עזרנו, בשם יהוה-- עושה, שמיים וארץ.
פרק פב
א מזמור, לאסף: אלוהים, ניצב בעדת-אל; בקרב אלוהים ישפוט. ב עד-מתיי תשפטו-עוול; ופני רשעים, תשאו-סלה. ג שפטו-דל ויתום; עני ורש הצדיקו. ד פלטו-דל ואביון; מיד רשעים הצילו. ה לא ידעו, ולא יבינו-- בחשיכה יתהלכו; יימוטו, כל-מוסדי ארץ. ו אני-אמרתי, אלוהים אתם; ובני עליון כולכם. ז אכן, כאדם תמותון; וכאחד השרים תיפולו. ח קומה אלוהים, שופטה הארץ: כי-אתה תנחל, בכל-הגויים.
פרק צג
א יהוה מלך, גאות לבש: לבש יהוה, עוז התאזר; אף-תיכון תבל, בל-תימוט. ב נכון כיסאך מאז; מעולם אתה. ג נשאו נהרות, יהוה--נשאו נהרות קולם; ישאו נהרות דוכיים. ד מקולות, מים רבים--אדירים משברי-ים; אדיר במרום יהוה. ה עדותיך, נאמנו מאוד--לביתך נאוה-קודש: יהוה, לאורך ימים.
פרק כז
א לדויד: יהוה, אורי וישעי--ממי אירא; יהוה מעוז-חיי, ממי אפחד. ב בקרוב עליי, מרעים-- לאכול את-בשרי: צריי ואויביי לי; המה כשלו ונפלו. ג אם-תחנה עליי, מחנה-- לא-יירא ליבי: אם-תקום עליי, מלחמה-- בזאת, אני בוטח. ד אחת, שאלתי מאת-יהוה-- אותה אבקש: שבתי בבית-יהוה, כל-ימי חיי; לחזות בנועם-יהוה, ולבקר בהיכלו. ה כי יצפנני, בסוכו-- ביום רעה: יסתירני, בסתר אוהלו; בצור, ירוממני. ו ועתה ירום ראשי, על אויביי סביבותיי, ואזבחה באוהלו, זבחי תרועה; אשירה ואזמרה, ליהוה. ז שמע-יהוה קולי אקרא; וחונני וענני. ח לך, אמר ליבי--בקשו פניי; את-פניך יהוה אבקש. ט אל-תסתר פניך, ממני-- אל תט-באף, עבדך: עזרתי היית; אל-תיטשני ואל-תעזבני, אלוהי ישעי. י כי-אבי ואימי עזבוני; ויהוה יאספני. יא הורני יהוה, דרכך: ונחני, באורח מישור--למען, שורריי. יב אל-תיתנני, בנפש צריי: כי קמו-בי עדי-שקר, ויפח חמס. יג לולא--האמנתי, לראות בטוב-יהוה: בארץ חיים. יד קווה, אל-יהוה: חזק, ויאמץ ליבך; וקווה, אל-יהוה.
פרק יח
א למנצח, לעבד יהוה--לדויד: אשר דיבר, ליהוה, את-דברי, השירה הזאת-- ביום הציל-יהוה אותו מכף כל-אויביו, ומיד שאול. ב ויאמר-- ארחמך יהוה חזקי. ג יהוה, סלעי ומצודתי-- ומפלטי: אלי צורי, אחסה-בו; מגיני וקרן-ישעי, משגבי. ד מהולל, אקרא יהוה; ומן-אויביי, איוושע. ה אפפוני חבלי-מוות; ונחלי בלייעל יבעתוני. ו חבלי שאול סבבוני; קידמוני, מוקשי מוות. ז בצר-לי, אקרא יהוה-- ואל-אלוהיי אשווע: ישמע מהיכלו קולי; ושוועתי, לפניו תבוא באוזניו. ח ותגעש ותרעש, הארץ-- ומוסדי הרים ירגזו; ויתגעשו, כי-חרה לו. ט עלה עשן, באפו-- ואש-מפיו תאכל; גחלים, בערו ממנו. י ויט שמיים, ויירד; וערפל, תחת רגליו. יא וירכב על-כרוב, ויעוף; ויידא, על-כנפי-רוח. יב ישת חושך, סתרו-- סביבותיו סוכתו; חשכת-מים, עבי שחקים. יג מנוגה, נגדו: עביו עברו--ברד, וגחלי-אש. יד וירעם בשמיים, יהוה--ועליון, ייתן קולו; ברד, וגחלי-אש. טו וישלח חיציו, ויפיצם; וברקים רב, ויהומם. טז וייראו, אפיקי מים, וייגלו, מוסדות תבל: מגערתך יהוה-- מנשמת, רוח אפך. יז ישלח ממרום, ייקחני; ימשני, ממים רבים. יח יצילני, מאויבי עז; ומשונאיי, כי-אמצו ממני. יט יקדמוני ביום-אידי; ויהי-יהוה למשען לי. כ ויוציאני למרחב; יחלצני, כי חפץ בי. כא יגמלני יהוה כצדקי; כבור ידיי, ישיב לי. כב כי-שמרתי, דרכי יהוה; ולא-רשעתי, מאלוהיי. כג כי כל-משפטיו לנגדי; וחוקותיו, לא-אסיר מני. כד ואהי תמים עימו; ואשתמר, מעווני. כה וישב-יהוה לי כצדקי; כבור ידיי, לנגד עיניו. כו עם-חסיד תתחסד; עם-גבר תמים, תיתמם. כז עם-נבר תתברר; ועם-עיקש, תתפתל. כח כי-אתה, עם-עני תושיע; ועיניים רמות תשפיל. כט כי-אתה, תאיר נרי; יהוה אלוהיי, יגיה חושכי. ל כי-בך, ארוץ גדוד; ובאלוהיי, אדלג-שור. לא האל, תמים דרכו: אמרת-יהוה צרופה; מגן הוא, לכול החוסים בו. לב כי מי אלוה, מבלעדי יהוה; ומי צור, זולתי אלוהינו. לג האל, המאזרני חיל; וייתן תמים דרכי. לד משווה רגליי, כאיילות; ועל במותיי, יעמידני. לה מלמד ידיי, למלחמה; וניחתה קשת-נחושה, זרועותיי. לו ותיתן-לי, מגן ישעך: וימינך תסעדני; וענוותך תרבני. לז תרחיב צעדי תחתיי; ולא מעדו, קרסוליי. לח ארדוף אויביי, ואשיגם; ולא-אשוב, עד-כלותם. לט אמחצם, ולא-יוכלו קום; ייפלו, תחת רגליי. מ ותאזרני חיל, למלחמה; תכריע קמיי תחתיי. מא ואויביי, נתת לי עורף; ומשנאיי, אצמיתם. מב ישוועו ואין-מושיע; על-יהוה, ולא ענם. מג ואשחקם, כעפר על-פני-רוח; כטיט חוצות אריקם. מד תפלטני, מריבי-עם: תשימני, לראש גויים; עם לא-ידעתי יעבדוני. מה לשמע אוזן, יישמעו לי; בני-נכר, יכחשו-לי. מו בני-נכר ייבולו; ויחרגו, ממסגרותיהם. מז חי-יהוה, וברוך צורי; וירום, אלוהי ישעי. מח האל--הנותן נקמות לי; וידבר עמים תחתיי. מט מפלטי, מאויביי: אף מן-קמיי, תרוממני; מאיש חמס, תצילני. נ על-כן, אודך בגויים יהוה; ולשמך אזמרה. נא מגדיל, ישועות מלכו: ועושה חסד, למשיחו--לדויד ולזרעו; עד-עולם פרק קב א תפילה, לעני כי-יעטוף-- ולפני יהוה, ישפוך שיחו. ב יהוה, שמעה תפילתי; ושוועתי, אליך תבוא. ג אל-תסתר פניך, ממני-- ביום צר-לי: הטה-אליי אוזנך; ביום אקרא, מהר ענני. ד כי-כלו בעשן ימיי; ועצמותיי, כמוקד ניחרו. ה הוכה-כעשב וייבש ליבי: כי-שכחתי, מאכול לחמי. ו מקול אנחתי-- דבקה עצמי, לבשרי. ז דמיתי, לקאת מדבר; הייתי, ככוס חורבות. ח שקדתי ואהיה-- כציפור, בודד על-גג. ט כל-היום, חירפוני אויביי; מהולליי, בי נשבעו. י כי-אפר, כלחם אכלתי; ושיקוויי, בבכי מסכתי. יא מפני-זעמך וקצפך-- כי נשאתני, ותשליכני. יב ימיי, כצל נטוי; ואני, כעשב איבש. יג ואתה יהוה, לעולם תשב; וזכרך, לדור ודור. יד אתה תקום, תרחם ציון: כי-עת לחננה, כי-בא מועד. טו כי-רצו עבדיך, את-אבניה; ואת-עפרה, יחוננו. טז וייראו גויים, את-שם יהוה; וכל-מלכי הארץ, את-כבודך. יז כי-בנה יהוה ציון-- נראה, בכבודו. יח פנה, אל-תפילת הערער; ולא-בזה, את-תפילתם. יט תיכתב זאת, לדור אחרון; ועם נברא, יהלל-יה. כ כי-השקיף, ממרום קודשו; יהוה, משמיים אל-ארץ הביט. כא לשמוע, אנקת אסיר; לפתח, בני תמותה. כב לספר בציון, שם יהוה; ותהילתו, בירושלים. כג בהיקבץ עמים יחדיו; וממלכות, לעבוד את-יהוה. כד עינה בדרך כוחי; קיצר ימיי. כה אומר--אלי, אל תעלני בחצי ימיי: בדור דורים שנותיך. כו לפנים, הארץ יסדת; ומעשה ידיך שמיים. כז המה, יאבדו-- ואתה תעמוד: וכולם, כבגד יבלו; כלבוש תחליפם ויחלופו. כח ואתה-הוא; ושנותיך, לא ייתמו. כט בני-עבדיך ישכונו; וזרעם, לפניך ייכון.
פרק קיט
א אשרי תמימי-דרך-- ההולכים, בתורת יהוה. ב אשרי, נוצרי עדותיו; בכל-לב ידרשוהו. ג אף, לא-פעלו עוולה; בדרכיו הלכו. ד אתה, ציווית פיקודיך-- לשמור מאוד. ה אחליי, ייכונו דרכיי-- לשמור חוקיך. ו אז לא-אבוש-- בהביטי, אל-כל-מצוותיך. ז אודך, ביושר לבב-- בלומדי, משפטי צדקך. ח את-חוקיך אשמור; אל-תעזבני עד-מאוד. ט במה יזכה-נער, את-אורחו-- לשמור, כדברך. י בכל-ליבי דרשתיך; אל-תשגני, ממצוותיך. יא בליבי, צפנתי אמרתך-- למען, לא אחטא-לך. יב ברוך אתה יהוה-- למדני חוקיך. יג בשפתיי סיפרתי-- כול, משפטי-פיך. יד בדרך עדוותיך ששתי-- כעל כל-הון. טו בפיקודיך אשיחה; ואביטה, אורחותיך. טז בחוקותיך אשתעשע; לא אשכח דברך. יז גמול על-עבדך אחיה; ואשמרה דברך. יח גל-עיניי ואביטה-- נפלאות, מתורתך. יט גר אנוכי בארץ; אל-תסתר ממני, מצוותיך. כ גרסה נפשי לתאבה-- אל-משפטיך בכל-עת. כא גערת, זדים ארורים-- השוגים, ממצוותיך. כב גל מעליי, חרפה ובוז: כי עדותיך נצרתי. כג גם ישבו שרים, בי נידברו-- עבדך, ישיח בחוקיך. כד גם-עדותיך, שעשועיי-- אנשי עצתי. כה דבקה לעפר נפשי; חייני, כדברך. כו דרכיי סיפרתי, ותענני; למדני חוקיך. כז דרך-פיקודיך הבינני; ואשיחה, בנפלאותיך. כח דלפה נפשי, מתוגה; קיימני, כדברך. כט דרך-שקר, הסר ממני; ותורתך חונני. ל דרך-אמונה בחרתי; משפטיך שיוויתי. לא דבקתי בעדוותיך; יהוה, אל-תבישני. לב דרך-מצוותיך ארוץ: כי תרחיב ליבי. לג הורני יהוה, דרך חוקיך; ואצרנה עקב. לד הבינני, ואצרה תורתך; ואשמרנה בכל-לב. לה הדריכני, בנתיב מצוותיך: כי-בו חפצתי. לו הט-ליבי, אל-עדוותיך; ואל אל-בצע. לז העבר עיניי, מראות שוא; בדרכך חייני. לח הקם לעבדך, אמרתך-- אשר, ליראתך. לט העבר חרפתי, אשר יגורתי: כי משפטיך טובים. מ הנה, תאבתי לפיקודיך; בצדקתך חייני. מא ויבואוני חסדיך יהוה; תשועתך, כאמרתך. מב ואענה חורפי דבר: כי-בטחתי, בדברך. מג ואל-תצל מפי דבר-אמת עד-מאוד: כי למשפטיך, ייחלתי. מד ואשמרה תורתך תמיד-- לעולם ועד. מה ואתהלכה ברחבה: כי פיקודיך דרשתי. מו ואדברה בעדותיך, נגד מלכים; ולא אבוש. מז ואשתעשע במצוותיך, אשר אהבתי. מח ואשא-כפיי--אל-מצוותיך, אשר אהבתי; ואשיחה בחוקיך. מט זכור-דבר, לעבדך-- על, אשר ייחלתני. נ זאת נחמתי בעוניי: כי אמרתך חייתני. נא זדים, הליצוני עד-מאוד; מתורתך, לא נטיתי. נב זכרתי משפטיך מעולם יהוה; ואתנחם. נג זלעפה אחזתני, מרשעים-- עוזבי, תורתך. נד זמירות, היו-לי חוקיך-- בבית מגוריי. נה זכרתי בלילה שמך יהוה; ואשמרה, תורתך. נו זאת הייתה-לי: כי פיקודיך נצרתי. נז חלקי יהוה אמרתי-- לשמור דבריך. נח חיליתי פניך בכל-לב; חונני, כאמרתך. נט חישבתי דרכיי; ואשיבה רגליי, אל-עדותיך. ס חשתי, ולא התמהמהתי-- לשמור, מצוותיך. סא חבלי רשעים עיוודוני; תורתך, לא שכחתי. סב חצות-לילה--אקום, להודות לך: על, משפטי צדקך. סג חבר אני, לכל-אשר יראוך; ולשומרי, פיקודיך. סד חסדך יהוה, מלאה הארץ; חוקיך למדני. סה טוב, עשית עם-עבדך-- יהוה, כדברך. סו טוב טעם ודעת למדני: כי במצוותיך האמנתי. סז טרם אענה, אני שוגג; ועתה, אמרתך שמרתי. סח טוב-אתה ומטיב; למדני חוקיך. סט טפלו עליי שקר זדים; אני, בכל-לב אצור פיקודיך. ע טפש כחלב ליבם; אני, תורתך שיעשעתי. עא טוב-לי כי-עוניתי-- למען, אלמד חוקיך. עב טוב-לי תורת-פיך-- מאלפי, זהב וכסף. עג ידיך עשוני, ויכוננוני; הבינני, ואלמדה מצוותיך. עד יראיך, יראוני וישמחו: כי לדברך ייחלתי. עה ידעתי יהוה, כי-צדק משפטיך; ואמונה, עיניתני. עו יהי-נא חסדך לנחמני-- כאמרתך לעבדך. עז יבואוני רחמיך ואחיה: כי-תורתך, שעשועיי. עח יבושו זדים, כי-שקר עיוותוני; אני, אשיח בפיקודיך. עט ישובו לי יראיך; ויודעי, עדותיך. פ יהי-ליבי תמים בחוקיך-- למען, לא אבוש. פא כלתה לתשועתך נפשי; לדברך ייחלתי. פב כלו עיניי, לאמרתך-- לאמור, מתיי תנחמני. פג כי-הייתי, כנאד בקיטור-- חוקיך, לא שכחתי. פד כמה ימי-עבדך; מתיי תעשה ברודפיי משפט. פה כרו-לי זדים שיחות-- אשר, לא כתורתך. פו כל-מצוותיך אמונה; שקר רדפוני עוזרני. פז כמעט, כילוני בארץ; ואני, לא-עזבתי פיקודיך. פח כחסדך חייני; ואשמרה, עדות פיך. פט לעולם יהוה-- דברך, ניצב בשמיים. צ לדור ודור, אמונתך; כוננת ארץ, ותעמוד. צא למשפטיך, עמדו היום: כי הכול עבדיך. צב לולי תורתך, שעשועיי-- אז, אבדתי בעוניי. צג לעולם, לא-אשכח פיקודיך: כי בם, חייתני. צד לך-אני, הושיעני: כי פיקודיך דרשתי. צה לי קיוו רשעים לאבדני; עדותיך, אתבונן. צו לכל-תכלה, ראיתי קץ; רחבה מצוותך מאוד. צז מה-אהבתי תורתך: כל-היום, היא שיחתי. צח מאויביי, תחכמני מצוותך: כי לעולם היא-לי. צט מכל-מלמדיי השכלתי: כי עדוותיך, שיחה לי. ק מזקנים אתבונן: כי פיקודיך נצרתי. קא מכל-אורח רע, כליתי רגליי-- למען, אשמור דברך. קב ממשפטיך לא-סרתי: כי-אתה, הוריתני. קג מה-נמלצו לחיכי, אמרתך-- מדבש לפי. קד מפיקודיך אתבונן; על כן, שנאתי כל-אורח שקר. קה נר-לרגלי דברך; ואור, לנתיבתי. קו נשבעתי ואקיימה-- לשמור, משפטי צדקך. קז נעניתי עד-מאוד; יהוה, חייני כדברך. קח נדבות פי, רצה-נא יהוה; ומשפטיך למדני. קט נפשי בכפי תמיד; ותורתך, לא שכחתי. קי נתנו רשעים פח לי; ומפיקודיך, לא תעיתי. קיא נחלתי עדוותיך לעולם: כי-ששון ליבי המה. קיב נטיתי ליבי, לעשות חוקיך-- לעולם עקב. קיג סעפים שנאתי; ותורתך אהבתי. קיד סתרי ומגיני אתה; לדברך ייחלתי. קטו סורו-ממני מרעים; ואצרה, מצוות אלוהיי. קטז סומכני כאמרתך ואחיה; ואל-תבישני, משברי. קיז סעדני ואיוושעה; ואשעה בחוקיך תמיד. קיח סלית, כל-שוגים מחוקיך: כי-שקר, תרמיתם. קיט סיגים--השבת כל-רשעי-ארץ; לכן, אהבתי עדותיך. קכ סמר מפחדך בשרי; וממשפטיך יראתי. קכא עשיתי, משפט וצדק; בל-תניחני, לעושקיי. קכב ערוב עבדך לטוב; אל-יעשקוני זדים. קכג עיניי, כלו לישועתך; ולאמרת צדקך. קכד עשה עם-עבדך כחסדך; וחוקיך למדני. קכה עבדך-אני הבינני; ואדעה, עדותיך. קכו עת, לעשות ליהוה-- הפרו, תורתך. קכז על-כן, אהבתי מצוותיך-- מזהב ומפז. קכח על-כן, כל-פיקודי כול יישרתי; כל-אורח שקר שנאתי. קכט פלאות עדוותיך; על-כן, נצרתם נפשי. קל פתח דבריך יאיר; מבין פתיים. קלא פי-פערתי, ואשאפה: כי למצוותיך יאבתי. קלב פנה-אליי וחונני-- כמשפט, לאוהבי שמך. קלג פעמיי, הכן באמרתך; ואל-תשלט-בי כל-אוון. קלד פדני, מעושק אדם; ואשמרה, פיקודיך. קלה פניך, האר בעבדך; ולמדני, את-חוקיך. קלו פלגי-מים, ירדו עיניי-- על, לא-שמרו תורתך. קלז צדיק אתה יהוה; וישר, משפטיך. קלח ציווית, צדק עדותיך; ואמונה מאוד. קלט צימתתני קנאתי: כי-שכחו דבריך צריי. קמ צרופה אמרתך מאוד; ועבדך אהבה. קמא צעיר אנוכי ונבזה; פיקודיך, לא שכחתי. קמב צדקתך צדק לעולם; ותורתך אמת. קמג צר-ומצוק מצאוני; מצוותיך, שעשועיי. קמד צדק עדוותיך לעולם; הבינני ואחיה. קמה קראתי בכל-לב, ענני יהוה; חוקיך אצורה. קמו קראתיך הושיעני; ואשמרה, עדותיך. קמז קידמתי בנשף, ואשוועה; לדברך ייחלתי. קמח קידמו עיניי, אשמורות-- לשיח, באמרתך. קמט קולי, שמעה כחסדך; יהוה, כמשפטיך חייני. קנ קרבו, רודפי זימה; מתורתך רחקו. קנא קרוב אתה יהוה; וכל-מצוותיך אמת. קנב קדם ידעתי, מועדותיך: כי לעולם יסדתם. קנג ראה-עוניי וחלצני: כי-תורתך, לא שכחתי. קנד ריבה ריבי, וגאלני; לאמרתך חייני. קנה רחוק מרשעים ישועה: כי חוקיך, לא דרשו. קנו רחמיך רבים יהוה; כמשפטיך חייני. קנז רבים, רודפיי וצריי; מעדוותיך, לא נטיתי. קנח ראיתי בוגדים, ואתקוטטה-- אשר אמרתך, לא שמרו. קנט ראה, כי-פיקודיך אהבתי; יהוה, כחסדך חייני. קס ראש-דברך אמת; ולעולם, כל-משפט צדקך. קסא שרים, רדפוני חינם; ומדברך, פחד ליבי. קסב שש אנוכי, על-אמרתך-- כמוצא, שלל רב. קסג שקר שנאתי, ואתעבה; תורתך אהבתי. קסד שבע ביום, היללתיך-- על, משפטי צדקך. קסה שלום רב, לאוהבי תורתך; ואין-למו מכשול. קסו שיברתי לישועתך יהוה; ומצוותיך עשיתי. קסז שמרה נפשי, עדותיך; ואוהבם מאוד. קסח שמרתי פיקודיך, ועדותיך: כי כל-דרכיי נגדך. קסט תקרב רינתי לפניך יהוה; כדברך הבינני. קע תבוא תחינתי לפניך; כאמרתך, הצילני. קעא תבענה שפתיי תהילה: כי תלמדני חוקיך. קעב תען לשוני, אמרתך: כי כל-מצוותיך צדק. קעג תהי-ידך לעוזרני: כי פיקודיך בחרתי. קעד תאבתי לישועתך יהוה; ותורתך, שעשועיי. קעה תחי-נפשי, ותהללך; ומשפטיך יעזרוני. קעו תעיתי-- כשה אובד, בקש עבדך: כי מצוותיך, לא שכחתי.
פרק קכב
א שיר המעלות, לדויד: שמחתי, באומרים לי-- בית יהוה נלך. ב עומדות, היו רגלינו-- בשערייך, ירושלים. ג ירושלים הבנויה-- כעיר, שחוברה-לה יחדיו. ד ששם עלו שבטים, שבטי-יה--עדות לישראל: להודות, לשם יהוה. ה כי שמה, ישבו כיסאות למשפט: כיסאות, לבית דויד. ו שאלו, שלום ירושלים; ישליו, אוהבייך. ז יהי-שלום בחילך; שלווה, בארמנותייך. ח למען, אחיי וריעיי-- אדברה-נא שלום בך. ט למען, בית-יהוה אלוהינו-- אבקשה טוב לך.
פרק כט
א מזמור, לדויד: הבו ליהוה, בני אלים; הבו ליהוה, כבוד ועוז. ב הבו ליהוה, כבוד שמו; השתחוו ליהוה, בהדרת-קודש. ג קול יהוה, על-המים: אל-הכבוד הרעים; יהוה, על-מים רבים. ד קול-יהוה בכוח; קול יהוה, בהדר. ה קול יהוה, שובר ארזים; וישבר יהוה, את-ארזי הלבנון. ו וירקידם כמו-עגל; לבנון ושריון, כמו בן-ראמים. ז קול-יהוה חוצב; להבות אש. ח קול יהוה, יחיל מדבר; יחיל יהוה, מדבר קדש. ט קול יהוה, יחולל איילות-- ויחשוף יערות: ובהיכלו-- כולו, אומר כבוד. י יהוה, למבול ישב; ויישב יהוה, מלך לעולם. יא יהוה--עוז, לעמו ייתן; יהוה, יברך את-עמו בשלום.
פרק קמ
א למנצח, מזמור לדויד. ב חלצני יהוה, מאדם רע; מאיש חמסים תנצרני. ג אשר חשבו רעות בלב; כל-יום, יגורו מלחמות. ד שננו לשונם, כמו-נחש: חמת עכשוב--תחת שפתימו סלה. ה שומרני יהוה, מידי רשע-- מאיש חמסים תנצרני: אשר חשבו, לדחות פעמיי. ו טמנו גאים, פח לי-- וחבלים, פרשו רשת ליד-מעגל; מוקשים שתו-לי סלה. ז אמרתי ליהוה, אלי אתה; האזינה יהוה, קול תחנוניי. ח יהוה אדוניי, עוז ישועתי; סכות לראשי, ביום נשק. ט אל-תיתן יהוה, מאוויי רשע; זממו אל-תפק, ירומו סלה. י ראש מסיביי-- עמל שפתימו יכסימו. יא יימוטו עליהם, גחלים: באש יפילם; במהמורות, בל-יקומו. יב איש לשון, בל-ייכון בארץ: איש-חמס רע--יצודנו, למדחפות. יג ידעתי--כי-יעשה יהוה, דין עני: משפט, אביונים. יד אך צדיקים, יודו לשמך; יישבו ישרים, את-פניך.
פרק קמט
א הללו-יה: שירו ליהוה, שיר חדש; תהילתו, בקהל חסידים. ב ישמח ישראל בעושיו; בני-ציון, יגילו במלכם. ג יהללו שמו במחול; בתוף וכינור, יזמרו-לו. ד כי-רוצה יהוה בעמו; יפאר ענווים, בישועה. ה יעלזו חסידים בכבוד; ירננו, על-משכבותם. ו רוממות אל, בגרונם; וחרב פיפייות בידם. ז לעשות נקמה, בגויים; תוכחות, בלאומים. ח לאסור מלכיהם בזיקים; ונכבדיהם, בכבלי ברזל. ט לעשות בהם, משפט כתוב-- הדר הוא, לכל-חסידיו: הללו-יה.
פרק פט
א משכיל, לאיתן האזרחי. ב חסדי יהוה, עולם אשירה; לדור ודור, אודיע אמונתך בפי. ג כי-אמרתי--עולם, חסד ייבנה; שמיים, תכין אמונתך בהם. ד כרתי ברית, לבחירי; נשבעתי, לדויד עבדי. ה עד-עולם, אכין זרעך; ובניתי לדור-ודור כיסאך סלה. ו ויודו שמיים פלאך יהוה; אף-אמונתך, בקהל קדושים. ז כי מי בשחק, יערוך ליהוה; ידמה ליהוה, בבני אלים. ח אל נערץ, בסוד-קדושים רבה; ונורא, על-כל-סביביו. ט יהוה, אלוהי צבאות--מי-כמוך חסין יה; ואמונתך, סביבותיך. י אתה מושל, בגאות הים; בשוא גליו, אתה תשבחם. יא אתה דיכית כחלל רהב; בזרוע עוזך, פיזרת אויביך. יב לך שמיים, אף-לך ארץ; תבל ומלואה, אתה יסדתם. יג צפון וימין, אתה בראתם; תבור וחרמון, בשמך ירננו. יד לך זרוע, עם-גבורה; תעוז ידך, תרום ימינך. טו צדק ומשפט, מכון כיסאך; חסד ואמת, יקדמו פניך. טז אשרי העם, יודעי תרועה; יהוה, באור-פניך יהלכון. יז בשמך, יגילון כל-היום; ובצדקתך ירומו. יח כי-תפארת עוזמו אתה; וברצונך, תרום קרנינו. יט כי ליהוה, מגיננו; ולקדוש ישראל מלכנו. כ אז דיברת בחזון, לחסידיך-- ותאמר, שיוויתי עזר על-גיבור; הרימותי בחור מעם. כא מצאתי, דויד עבדי; בשמן קודשי משחתיו. כב אשר ידי, תיכון עימו; אף-זרועי תאמצנו. כג לא-ישיא אויב בו; ובן-עוולה, לא יעננו. כד וכתותי מפניו צריו; ומשנאיו אגוף. כה ואמונתי וחסדי עימו; ובשמי, תרום קרנו. כו ושמתי בים ידו; ובנהרות ימינו. כז הוא יקראני, אבי אתה; אלי, וצור ישועתי. כח אף-אני, בכור אתנהו; עליון, למלכי-ארץ. כט לעולם, אשמור-לו חסדי; ובריתי, נאמנת לו. ל ושמתי לעד זרעו; וכיסאו, כימי שמיים. לא אם-יעזבו בניו, תורתי; ובמשפטיי, לא ילכון. לב אם-חוקותיי יחללו; ומצוותיי, לא ישמורו. לג ופקדתי בשבט פשעם; ובנגעים עוונם. לד וחסדי, לא-אפיר מעימו; ולא-אשקר, באמונתי. לה לא-אחלל בריתי; ומוצא שפתיי, לא אשנה. לו אחת, נשבעתי בקודשי: אם-לדויד אכזב. לז זרעו, לעולם יהיה; וכיסאו כשמש נגדי. לח כירח, ייכון עולם; ועד בשחק, נאמן סלה. לט ואתה זנחת, ותמאס; התעברת, עם-משיחך. מ ניארת, ברית עבדך; חיללת לארץ נזרו. מא פרצת כל-גדרותיו; שמת מבצריו מחיתה. מב שסוהו, כל-עוברי דרך; היה חרפה, לשכניו. מג הרימות, ימין צריו; השמחת, כל-אויביו. מד אף-תשיב, צור חרבו; ולא הקמותו, במלחמה. מה השבת מטהרו; וכיסאו, לארץ מיגרת. מו הקצרת, ימי עלומיו; העטית עליו בושה סלה. מז עד-מה יהוה, תיסתר לנצח; תבער כמו-אש חמתך. מח זכור-אני מה-חלד; על-מה-שוא, בראת כל-בני-אדם. מט מי גבר יחיה, ולא יראה-מוות; ימלט נפשו מיד-שאול סלה. נ איה, חסדיך הראשונים אדוניי: נשבעת לדויד, באמונתך. נא זכור אדוניי, חרפת עבדיך; שאתי בחיקי, כל-רבים עמים. נב אשר חירפו אויביך יהוה: אשר חירפו, עיקבות משיחך. נג ברוך יהוה לעולם: אמן ואמן.
פרק עב
א לשלמה: אלוהים--משפטיך, למלך תן; וצדקתך לבן-מלך. ב ידין עמך בצדק; וענייך במשפט. ג ישאו הרים שלום לעם; וגבעות, בצדקה. ד ישפוט, עניי-עם--יושיע, לבני אביון; וידכא עושק. ה ייראוך עם-שמש; ולפני ירח, דור דורים. ו יירד, כמטר על-גז; כרביבים, זרזיף ארץ. ז יפרח-בימיו צדיק; ורוב שלום, עד-בלי ירח. ח ויירד, מים עד-ים; ומנהר, עד-אפסי-ארץ. ט לפניו, יכרעו ציים; ואויביו, עפר ילחכו. י מלכי תרשיש ואיים, מנחה ישיבו; מלכי שבא וסבא, אשכר יקריבו. יא וישתחוו-לו כל-מלכים; כל-גויים יעבדוהו. יב כי-יציל, אביון משווע; ועני, ואין-עוזר לו. יג יחוס, על-דל ואביון; ונפשות אביונים יושיע. יד מתוך ומחמס, יגאל נפשם; וייקר דמם בעיניו. טו ויחי-- וייתן-לו, מזהב שבא: ויתפלל בעדו תמיד; כל-היום, יברכנהו. טז יהי פיסת-בר, בארץ-- בראש הרים: ירעש כלבנון פרייו; ויציצו מעיר, כעשב הארץ. יז יהי שמו, לעולם-- לפני-שמש, יינון שמו: ויתברכו בו; כל-גויים יאשרוהו. יח ברוך, יהוה אלוהים--אלוהי ישראל: עושה נפלאות לבדו. יט וברוך, שם כבודו-- לעולם: ויימלא כבודו, את-כול הארץ-- אמן ואמן. כ כולו תפילות-- דויד, בן-ישי.
פרק כב
א למנצח, על-איילת השחר; מזמור לדויד. ב אלי אלי, למה עזבתני; רחוק מישועתי, דברי שאגתי. ג אלוהיי--אקרא יומם, ולא תענה; ולילה, ולא-דומייה לי. ד ואתה קדוש-- יושב, תהילות ישראל. ה בך, בטחו אבותינו; בטחו, ותפלטמו. ו אליך זעקו ונמלטו; בך בטחו ולא-בושו. ז ואנוכי תולעת ולא-איש; חרפת אדם, ובזוי עם. ח כל-רואיי, ילעיגו לי; יפטירו בשפה, יניעו ראש. ט גול אל-יהוה יפלטהו; יצילהו, כי חפץ בו. י כי-אתה גוחי מבטן; מבטיחי, על-שדי אימי. יא עליך, הושלכתי מרחם; מבטן אימי, אלי אתה. יב אל-תרחק ממני, כי-צרה קרובה: כי-אין עוזר. יג סבבוני, פרים רבים; אבירי בשן כיתרוני. יד פצו עליי פיהם; אריה, טורף ושואג. טו כמים נשפכתי-- והתפרדו, כל-עצמותיי: היה ליבי, כדונג; נמס, בתוך מעיי. טז יבש כחרש, כוחי, ולשוני, מודבק מלקוחיי; ולעפר-מוות תשפתני. יז כי סבבוני, כלבים: עדת מרעים, הקיפוני; כארי, ידיי ורגליי. יח אספר כל-עצמותיי; המה יביטו, יראו-בי. יט יחלקו בגדיי להם; ועל-לבושי, יפילו גורל. כ ואתה יהוה, אל-תרחק; איילותי, לעזרתי חושה. כא הצילה מחרב נפשי; מיד-כלב, יחידתי. כב הושיעני, מפי אריה; ומקרני רימים עניתני. כג אספרה שמך לאחיי; בתוך קהל אהללך. כד יראי יהוה, הללוהו-- כל-זרע יעקוב כבדוהו; וגורו ממנו, כל-זרע ישראל. כה כי לא-בזה ולא שיקץ, ענות עני-- ולא-הסתיר פניו ממנו; ובשוועו אליו שמע. כו מאיתך, תהילתי: בקהל רב--נדריי אשלם, נגד יראיו. כז יאכלו ענווים, וישבעו-- יהללו יהוה, דורשיו; יחי לבבכם לעד. כח יזכרו, וישובו אל-יהוה-- כל-אפסי-ארץ; וישתחוו לפניך, כל-משפחות גויים. כט כי ליהוה, המלוכה; ומושל, בגויים. ל אכלו וישתחוו, כל-דשני-ארץ-- לפניו יכרעו, כל-יורדי עפר; ונפשו, לא חייה. לא זרע יעבדנו; יסופר לאדוניי לדור. לב יבואו, ויגידו צדקתו: לעם נולד, כי עשה.
פרק קל
א שיר המעלות: ממעמקים קראתיך יהוה. ב אדוניי, שמעה בקולי: תהיינה אוזניך, קשובות-- לקול, תחנוניי. ג אם-עוונות תשמור-יה-- אדוניי, מי יעמוד. ד כי-עימך הסליחה-- למען, תיוורא. ה קיוויתי יהוה, קיוותה נפשי; ולדברו הוחלתי. ו נפשי לאדוניי-- משומרים לבוקר, שומרים לבוקר. ז יחל ישראל, אל-יהוה: כי-עם-יהוה החסד; והרבה עימו פדות. ח והוא, יפדה את-ישראל-- מכול, עוונותיו.
פרק קלו
א הודו ליהוה כי-טוב: כי לעולם חסדו. ב הודו, לאלוהי האלוהים: כי לעולם חסדו. ג הודו, לאדוני האדונים: כי לעולם חסדו. ד לעושה נפלאות גדולות לבדו: כי לעולם חסדו. ה לעושה השמיים, בתבונה: כי לעולם חסדו. ו לרוקע הארץ, על-המים: כי לעולם חסדו. ז לעושה, אורים גדולים: כי לעולם חסדו. ח את-השמש, לממשלת ביום: כי לעולם חסדו. ט את-הירח וכוכבים, לממשלות בלילה: כי לעולם חסדו. י למכה מצריים, בבכוריהם: כי לעולם חסדו. יא ויוצא ישראל, מתוכם: כי לעולם חסדו. יב ביד חזקה, ובזרוע נטויה: כי לעולם חסדו. יג לגוזר ים-סוף, לגזרים: כי לעולם חסדו. יד והעביר ישראל בתוכו: כי לעולם חסדו. טו וניער פרעה וחילו בים-סוף: כי לעולם חסדו. טז למוליך עמו, במדבר: כי לעולם חסדו. יז למכה, מלכים גדולים: כי לעולם חסדו. יח ויהרוג, מלכים אדירים: כי לעולם חסדו. יט לסיחון, מלך האמורי: כי לעולם חסדו. כ ולעוג, מלך הבשן: כי לעולם חסדו. כא ונתן ארצם לנחלה: כי לעולם חסדו. כב נחלה, לישראל עבדו: כי לעולם חסדו. כג שבשפלנו, זכר לנו: כי לעולם חסדו. כד ויפרקנו מצרינו: כי לעולם חסדו. כה נותן לחם, לכל-בשר: כי לעולם חסדו. כו הודו, לאל השמיים: כי לעולם חסדו.
פרק נא
א למנצח, מזמור לדויד. ב בבוא-אליו, נתן הנביא-- כאשר-בא, אל-בת-שבע. ג חונני אלוהים כחסדך; כרוב רחמיך, מחה פשעיי. ד הרב, כבסני מעווני; ומחטאתי טהרני. ה כי-פשעיי, אני אדע; וחטאתי נגדי תמיד. ו לך לבדך, חטאתי, והרע בעיניך, עשיתי: למען, תצדק בדוברך-- תזכה בשופטך. ז הן-בעוון חוללתי; ובחטא, יחמתני אימי. ח הן-אמת, חפצת בטוחות; ובסתום, חכמה תודיעני. ט תחטאני באיזוב ואטהר; תכבסני, ומשלג אלבין. י תשמיעני, ששון ושמחה; תגלנה, עצמות דיכית. יא הסתר פניך, מחטאיי; וכל-עוונותיי מחה. יב לב טהור, ברא-לי אלוהים; ורוח נכון, חדש בקרבי. יג אל-תשליכני מלפניך; ורוח קודשך, אל-תיקח ממני. יד השיבה לי, ששון ישעך; ורוח נדיבה תסמכני. טו אלמדה פושעים דרכיך; וחטאים, אליך ישובו. טז הצילני מדמים, אלוהים-- אלוהי תשועתי: תרנן לשוני, צדקתך. יז אדוניי, שפתיי תפתח; ופי, יגיד תהילתך. יח כי, לא-תחפוץ זבח ואתנה; עולה, לא תרצה. יט זבחי אלוהים, רוח נשברה: לב-נשבר ונדכה-- אלוהים, לא תבזה. כ היטיבה ברצונך, את-ציון; תבנה, חומות ירושלים. כא אז תחפוץ זבחי-צדק, עולה וכליל; אז יעלו על-מזבחך פרים.
פרק יט
א למנצח, מזמור לדויד. ב השמיים, מספרים כבוד-אל; ומעשה ידיו, מגיד הרקיע. ג יום ליום, יביע אומר; ולילה ללילה, יחווה-דעת. ד אין-אומר, ואין דברים: בלי, נשמע קולם. ה בכל-הארץ, יצא קוום, ובקצה תבל, מיליהם; לשמש, שם-אוהל בהם. ו והוא--כחתן, יוצא מחופתו; ישיש כגיבור, לרוץ אורח. ז מקצה השמיים, מוצאו--ותקופתו על-קצותם; ואין נסתר, מחמתו. ח תורת יהוה תמימה, משיבת נפש; עדות יהוה נאמנה, מחכימת פתי. ט פיקודי יהוה ישרים, משמחי-לב; מצות יהוה ברה, מאירת עיניים. י יראת יהוה, טהורה--עומדת לעד: משפטי-יהוה אמת; צדקו יחדיו. יא הנחמדים--מזהב, ומפז רב; ומתוקים מדבש, ונופת צופים. יב גם-עבדך, נזהר בהם; בשומרם, עקב רב. יג שגיאות מי-יבין; מנסתרות נקני. יד גם מזדים, חשוך עבדך-- אל-ימשלו-בי אז איתם; וניקיתי, מפשע רב. טו יהיו לרצון אמרי-פי, והגיון ליבי לפניך: יהוה, צורי וגואלי.
פרק קיח
א הודו ליהוה כי-טוב: כי לעולם חסדו. ב יאמר-נא ישראל: כי לעולם חסדו. ג יאמרו-נא בית-אהרון: כי לעולם חסדו. ד יאמרו-נא יראי יהוה: כי לעולם חסדו. ה מן-המצר, קראתי יה; ענני במרחב יה. ו יהוה לי, לא אירא; מה-יעשה לי אדם. ז יהוה לי, בעוזריי; ואני, אראה בשונאיי. ח טוב, לחסות ביהוה-- מבטוח, באדם. ט טוב, לחסות ביהוה-- מבטוח, בנדיבים. י כל-גויים סבבוני; בשם יהוה, כי אמילם. יא סבוני גם-סבבוני; בשם יהוה, כי אמילם. יב סבוני כדבורים-- דועכו, כאש קוצים; בשם יהוה, כי אמילם. יג דחה דחיתני לנפול; ויהוה עזרני. יד עוזי וזמרת יה; ויהי-לי, לישועה. טו קול, רינה וישועה--באוהלי צדיקים; ימין יהוה, עושה חיל. טז ימין יהוה, רוממה; ימין יהוה, עושה חיל. יז לא-אמות כי-אחיה; ואספר, מעשי יה. יח יסור ייסרני יה; ולמוות, לא נתנני. יט פתחו-לי שערי-צדק; אבוא-בם, אודה יה. כ זה-השער ליהוה; צדיקים, יבואו בו. כא אודך, כי עניתני; ותהי-לי, לישועה. כב אבן, מאסו הבונים-- הייתה, לראש פינה. כג מאת יהוה, הייתה זאת; היא נפלאת בעינינו. כד זה-היום, עשה יהוה; נגילה ונשמחה בו. כה אנא יהוה, הושיעה נא; אנא יהוה, הצליחה נא. כו ברוך הבא, בשם יהוה; בירכנוכם, מבית יהוה. כז אל, יהוה--ויאר-לנו: אסרו-חג בעבותים--עד קרנות, המזבח. כח אלי אתה ואודך; אלוהיי, ארוממך. כט הודו ליהוה כי-טוב: כי לעולם חסדו.
פרק עט
א מזמור, לאסף: אלוהים, באו גויים בנחלתך-- טימאו, את היכל קודשך; שמו את-ירושלים לעיים. ב נתנו, את-נבלת עבדיך-- מאכל, לעוף השמיים; בשר חסידיך, לחיתו-ארץ. ג שפכו דמם, כמים--סביבות ירושלים; ואין קובר. ד היינו חרפה, לשכנינו; לעג וקלס, לסביבותינו. ה עד-מה יהוה, תאנף לנצח; תבער כמו-אש, קנאתך. ו שפוך חמתך-- אל הגויים, אשר לא-ידעוך: ועל ממלכות-- אשר בשמך, לא קראו. ז כי, אכל את-יעקוב; ואת-נווהו השמו. ח אל-תזכור-לנו, עוונות ראשונים: מהר, יקדמונו רחמיך-- כי דלונו מאוד. ט עוזרנו, אלוהי ישענו-- על-דבר כבוד-שמך; והצילנו וכפר על-חטאותינו, למען שמך. י למה, יאמרו הגויים-- איה אלוהיהם: ייוודע בגויים לעינינו; נקמת, דם-עבדיך השפוך. יא תבוא לפניך, אנקת אסיר: כגודל זרועך--הותר, בני תמותה. יב והשב לשכנינו שבעתיים, אל-חיקם; חרפתם אשר חירפוך אדוניי. יג ואנחנו עמך, וצאן מרעיתך-- נודה לך, לעולם: לדור ודור-- נספר, תהילתך.
פרק קכג
א שיר, המעלות: אליך, נשאתי את-עיניי-- היושבי, בשמיים. ב הנה כעיני עבדים, אל-יד אדוניהם-- כעיני שפחה, אל-יד גברתה: כן עינינו, אל-יהוה אלוהינו-- עד, שיחוננו. ג חוננו יהוה חוננו: כי-רב, שבענו בוז. ד רבת, שבעה-לה נפשנו: הלעג השאננים; הבוז, לגאי יונים.
פרק לד
א לדויד-- בשנותו את-טעמו, לפני אבימלך; ויגרשהו, וילך. ב אברכה את-יהוה בכל-עת; תמיד, תהילתו בפי. ג ביהוה, תתהלל נפשי; ישמעו ענווים וישמחו. ד גדלו ליהוה איתי; ונרוממה שמו יחדיו. ה דרשתי את-יהוה וענני; ומכל-מגורותיי הצילני. ו הביטו אליו ונהרו; ופניהם, אל-יחפרו. ז זה עני קרא, ויהוה שמע; ומכל-צרותיו, הושיעו. ח חונה מלאך-יהוה סביב ליראיו; ויחלצם. ט טעמו וראו, כי-טוב יהוה; אשרי הגבר, יחסה-בו. י יראו את-יהוה קדושיו: כי-אין מחסור, ליראיו. יא כפירים, רשו ורעבו; ודרשי יהוה, לא-יחסרו כל-טוב. יב לכו-בנים, שמעו-לי; יראת יהוה, אלמדכם. יג מי-האיש, החפץ חיים; אוהב ימים, לראות טוב. יד נצור לשונך מרע; ושפתיך, מדבר מרמה. טו סור מרע, ועשה-טוב; בקש שלום ורודפהו. טז עיני יהוה, אל-צדיקים; ואוזניו, אל-שוועתם. יז פני יהוה, בעושי רע; להכרית מארץ זכרם. יח צעקו, ויהוה שמע; ומכל-צרותם, הצילם. יט קרוב יהוה, לנשברי-לב; ואת-דכאי-רוח יושיע. כ רבות, רעות צדיק; ומכולם, יצילנו יהוה. כא שומר כל-עצמותיו; אחת מהנה, לא נשברה. כב תמותת רשע רעה; ושונאי צדיק יאשמו. כג פודה יהוה, נפש עבדיו; ולא יאשמו, כל-החוסים בו.
פרק פו
א תפילה, לדויד: הטה-יהוה אוזנך ענני-- כי-עני ואביון אני. ב שומרה נפשי, כי-חסיד אני: הושע עבדך, אתה אלוהיי-- הבוטח אליך. ג חונני אדוניי: כי אליך אקרא, כל-היום. ד שמח, נפש עבדך: כי אליך אדוניי, נפשי אשא. ה כי-אתה אדוניי, טוב וסלח; ורב-חסד, לכל-קוראיך. ו האזינה יהוה, תפילתי; והקשיבה, בקול תחנונותיי. ז ביום צרתי, אקראך: כי תענני. ח אין-כמוך באלוהים אדוניי; ואין כמעשיך. ט כל-גויים, אשר עשית--יבואו וישתחוו לפניך אדוניי; ויכבדו לשמך. י כי-גדול אתה, ועושה נפלאות; אתה אלוהים לבדך. יא הורני יהוה, דרכך-- אהלך באמיתך; יחד לבבי, ליראה שמך. יב אודך, אדוניי אלוהיי--בכל-לבבי; ואכבדה שמך לעולם. יג כי-חסדך, גדול עליי; והצלת נפשי, משאול תחתייה. יד אלוהים, זדים קמו-עליי, ועדת עריצים, ביקשו נפשי; ולא שמוך לנגדם. טו ואתה אדוניי, אל-רחום וחנון; ארך אפיים, ורב-חסד ואמת. טז פנה אליי, וחונני: תנה-עוזך לעבדך; והושיעה, לבן-אמתך. יז עשה-עימי אות, לטובה: ויראו שונאיי ויבושו-- כי-אתה יהוה, עזרתני וניחמתני.
פרק קמב
א משכיל לדויד; בהיותו במערה תפילה. ב קולי, אל-יהוה אזעק; קולי, אל-יהוה אתחנן. ג אשפוך לפניו שיחי; צרתי, לפניו אגיד. ד בהתעטף עליי, רוחי-- ואתה, ידעת נתיבתי: באורח-זו אהלך-- טמנו פח לי. ה הבט ימין, וראה-- ואין-לי מכיר: אבד מנוס ממני; אין דורש לנפשי. ו זעקתי אליך, יהוה: אמרתי, אתה מחסי; חלקי, בארץ החיים. ז הקשיבה, אל-רינתי-- כי-דלותי-מאוד: הצילני מרודפיי-- כי אמצו ממני. ח הוציאה ממסגר, נפשי-- להודות את-שמך: בי, יכתירו צדיקים-- כי תגמול עליי.
פרק כד
א לדויד, מזמור: ליהוה, הארץ ומלואה; תבל, ויושבי בה. ב כי-הוא, על-ימים יסדה; ועל-נהרות, יכוננהא. ג מי-יעלה בהר-יהוה; ומי-יקום, במקום קודשו. ד נקי כפיים, ובר-לבב: אשר לא-נשא לשוא נפשי; ולא נשבע למרמה. ה יישא ברכה, מאת יהוה; וצדקה, מאלוהי ישעו. ו זה, דור דורשיו; מבקשי פניך יעקוב סלה. ז שאו שערים, ראשיכם, והינשאו, פתחי עולם; ויבוא, מלך הכבוד. ח מי זה, מלך הכבוד: יהוה, עיזוז וגיבור; יהוה, גיבור מלחמה. ט שאו שערים, ראשיכם, ושאו, פתחי עולם; ויבוא, מלך הכבוד. י מי הוא זה, מלך הכבוד: יהוה צבאות-- הוא מלך הכבוד סלה.
פרק מח
א שיר מזמור, לבני-קורח. ב גדול יהוה ומהולל מאוד-- בעיר אלוהינו, הר-קודשו. ג יפה נוף, משוש כל-הארץ: הר-ציון, ירכתי צפון; קרית, מלך רב. ד אלוהים בארמנותיה, נודע למשגב. ה כי-הנה המלכים, נועדו; עברו יחדיו. ו המה ראו, כן תמהו; נבהלו נחפזו. ז רעדה, אחוזתם שם; חיל, כיולדה. ח ברוח קדים-- תשבר, אונייות תרשיש. ט כאשר שמענו, כן ראינו-- בעיר-יהוה צבאות, בעיר אלוהינו: אלוהים יכוננהא עד-עולם סלה. י דימינו אלוהים חסדך-- בקרב, היכלך. יא כשמך אלוהים-- כן תהילתך, על-קצווי-ארץ; צדק, מלאה ימינך. יב ישמח, הר ציון--תגלנה, בנות יהודה: למען, משפטיך. יג סובו ציון, והקיפוה; ספרו, מגדליה. יד שיתו ליבכם, לחילה--פסגו ארמנותיה: למען תספרו, לדור אחרון. טו כי זה, אלוהים אלוהינו--עולם ועד; הוא ינהגנו על-מות.
פרק מב
א למנצח, משכיל לבני-קורח. ב כאייל, תערוג על-אפיקי-מים-- כן נפשי תערוג אליך אלוהים. ג צמאה נפשי, לאלוהים-- לאל חי: מתיי אבוא; ואיראה, פני אלוהים. ד הייתה-לי דמעתי לחם, יומם ולילה; באמור אליי כל-היום, איה אלוהיך. ה אלה אזכרה, ואשפכה עליי נפשי-- כי אעבור בסך, אדדם עד-בית אלוהים: בקול-רינה ותודה; המון חוגג. ו מה-תשתוחחי, נפשי-- ותהמי עליי: הוחילי לאלוהים, כי-עוד אודנו-- ישועות פניו. ז אלוהיי-- עליי, נפשי תשתוחח: על-כן--אזכורך, מארץ ירדן; וחרמונים, מהר מצער. ח תהום-אל-תהום קורא, לקול צינוריך; כל-משבריך וגליך, עליי עברו. ט יומם, יצווה יהוה חסדו, ובלילה, שירו עימי-- תפילה, לאל חיי. י אומרה, לאל סלעי-- למה שכחתני: למה-קודר אלך-- בלחץ אויב. יא ברצח, בעצמותיי-- חירפוני צורריי; באומרם אליי כל-היום, איה אלוהיך. יב מה-תשתוחחי, נפשי-- ומה-תהמי עליי: הוחילי לאלוהים, כי-עוד אודנו-- ישועות פניי, ואלוהיי.
פרק פד
א למנצח על-הגיתית; לבני-קורח מזמור. ב מה-ידידות משכנותיך-- יהוה צבאות. ג נכספה וגם-כלתה, נפשי-- לחצרות יהוה: ליבי ובשרי-- ירננו, אל אל-חי. ד גם-ציפור מצאה בית, ודרור קן לה-- אשר-שתה אפרוחיה: את-מזבחותיך, יהוה צבאות-- מלכי, ואלוהיי. ה אשרי, יושבי ביתך-- עוד, יהללוך סלה. ו אשרי אדם, עוז-לו בך; מסילות, בלבבם. ז עוברי, בעמק הבכא-- מעיין ישיתוהו; גם-ברכות, יעטה מורה. ח ילכו, מחיל אל-חיל; ייראה אל-אלוהים בציון. ט יהוה אלוהים צבאות, שמעה תפילתי; האזינה אלוהי יעקוב סלה. י מגיננו, ראה אלוהים; והבט, פני משיחך. יא כי טוב-יום בחצריך, מאלף: בחרתי--הסתופף, בבית אלוהיי; מדור, באוהלי-רשע. יב כי שמש, ומגן-- יהוה אלוהים: חן וכבוד, ייתן יהוה; לא ימנע-טוב, להולכים בתמים. יג יהוה צבאות-- אשרי אדם, בוטח בך.
פרק קכד
א שיר המעלות, לדויד: לולי יהוה, שהיה לנו-- יאמר-נא, ישראל. ב לולי יהוה, שהיה לנו-- בקום עלינו אדם. ג אזי, חיים בלעונו-- בחרות אפם בנו. ד אזי, המים שטפונו-- נחלה, עבר על-נפשנו. ה אזי, עבר על-נפשנו-- המים, הזידונים. ו ברוך יהוה-- שלא נתננו טרף, לשיניהם. ז נפשנו-- כציפור נמלטה, מפח יוקשים: הפח נשבר, ואנחנו נמלטנו. ח עזרנו, בשם יהוה-- עושה, שמיים וארץ.
פרק פב
א מזמור, לאסף: אלוהים, ניצב בעדת-אל; בקרב אלוהים ישפוט. ב עד-מתיי תשפטו-עוול; ופני רשעים, תשאו-סלה. ג שפטו-דל ויתום; עני ורש הצדיקו. ד פלטו-דל ואביון; מיד רשעים הצילו. ה לא ידעו, ולא יבינו-- בחשיכה יתהלכו; יימוטו, כל-מוסדי ארץ. ו אני-אמרתי, אלוהים אתם; ובני עליון כולכם. ז אכן, כאדם תמותון; וכאחד השרים תיפולו. ח קומה אלוהים, שופטה הארץ: כי-אתה תנחל, בכל-הגויים.
פרק צג
א יהוה מלך, גאות לבש: לבש יהוה, עוז התאזר; אף-תיכון תבל, בל-תימוט. ב נכון כיסאך מאז; מעולם אתה. ג נשאו נהרות, יהוה--נשאו נהרות קולם; ישאו נהרות דוכיים. ד מקולות, מים רבים--אדירים משברי-ים; אדיר במרום יהוה. ה עדותיך, נאמנו מאוד--לביתך נאוה-קודש: יהוה, לאורך ימים.
פרק כז
א לדויד: יהוה, אורי וישעי--ממי אירא; יהוה מעוז-חיי, ממי אפחד. ב בקרוב עליי, מרעים-- לאכול את-בשרי: צריי ואויביי לי; המה כשלו ונפלו. ג אם-תחנה עליי, מחנה-- לא-יירא ליבי: אם-תקום עליי, מלחמה-- בזאת, אני בוטח. ד אחת, שאלתי מאת-יהוה-- אותה אבקש: שבתי בבית-יהוה, כל-ימי חיי; לחזות בנועם-יהוה, ולבקר בהיכלו. ה כי יצפנני, בסוכו-- ביום רעה: יסתירני, בסתר אוהלו; בצור, ירוממני. ו ועתה ירום ראשי, על אויביי סביבותיי, ואזבחה באוהלו, זבחי תרועה; אשירה ואזמרה, ליהוה. ז שמע-יהוה קולי אקרא; וחונני וענני. ח לך, אמר ליבי--בקשו פניי; את-פניך יהוה אבקש. ט אל-תסתר פניך, ממני-- אל תט-באף, עבדך: עזרתי היית; אל-תיטשני ואל-תעזבני, אלוהי ישעי. י כי-אבי ואימי עזבוני; ויהוה יאספני. יא הורני יהוה, דרכך: ונחני, באורח מישור--למען, שורריי. יב אל-תיתנני, בנפש צריי: כי קמו-בי עדי-שקר, ויפח חמס. יג לולא--האמנתי, לראות בטוב-יהוה: בארץ חיים. יד קווה, אל-יהוה: חזק, ויאמץ ליבך; וקווה, אל-יהוה.
פרק יח
א למנצח, לעבד יהוה--לדויד: אשר דיבר, ליהוה, את-דברי, השירה הזאת-- ביום הציל-יהוה אותו מכף כל-אויביו, ומיד שאול. ב ויאמר-- ארחמך יהוה חזקי. ג יהוה, סלעי ומצודתי-- ומפלטי: אלי צורי, אחסה-בו; מגיני וקרן-ישעי, משגבי. ד מהולל, אקרא יהוה; ומן-אויביי, איוושע. ה אפפוני חבלי-מוות; ונחלי בלייעל יבעתוני. ו חבלי שאול סבבוני; קידמוני, מוקשי מוות. ז בצר-לי, אקרא יהוה-- ואל-אלוהיי אשווע: ישמע מהיכלו קולי; ושוועתי, לפניו תבוא באוזניו. ח ותגעש ותרעש, הארץ-- ומוסדי הרים ירגזו; ויתגעשו, כי-חרה לו. ט עלה עשן, באפו-- ואש-מפיו תאכל; גחלים, בערו ממנו. י ויט שמיים, ויירד; וערפל, תחת רגליו. יא וירכב על-כרוב, ויעוף; ויידא, על-כנפי-רוח. יב ישת חושך, סתרו-- סביבותיו סוכתו; חשכת-מים, עבי שחקים. יג מנוגה, נגדו: עביו עברו--ברד, וגחלי-אש. יד וירעם בשמיים, יהוה--ועליון, ייתן קולו; ברד, וגחלי-אש. טו וישלח חיציו, ויפיצם; וברקים רב, ויהומם. טז וייראו, אפיקי מים, וייגלו, מוסדות תבל: מגערתך יהוה-- מנשמת, רוח אפך. יז ישלח ממרום, ייקחני; ימשני, ממים רבים. יח יצילני, מאויבי עז; ומשונאיי, כי-אמצו ממני. יט יקדמוני ביום-אידי; ויהי-יהוה למשען לי. כ ויוציאני למרחב; יחלצני, כי חפץ בי. כא יגמלני יהוה כצדקי; כבור ידיי, ישיב לי. כב כי-שמרתי, דרכי יהוה; ולא-רשעתי, מאלוהיי. כג כי כל-משפטיו לנגדי; וחוקותיו, לא-אסיר מני. כד ואהי תמים עימו; ואשתמר, מעווני. כה וישב-יהוה לי כצדקי; כבור ידיי, לנגד עיניו. כו עם-חסיד תתחסד; עם-גבר תמים, תיתמם. כז עם-נבר תתברר; ועם-עיקש, תתפתל. כח כי-אתה, עם-עני תושיע; ועיניים רמות תשפיל. כט כי-אתה, תאיר נרי; יהוה אלוהיי, יגיה חושכי. ל כי-בך, ארוץ גדוד; ובאלוהיי, אדלג-שור. לא האל, תמים דרכו: אמרת-יהוה צרופה; מגן הוא, לכול החוסים בו. לב כי מי אלוה, מבלעדי יהוה; ומי צור, זולתי אלוהינו. לג האל, המאזרני חיל; וייתן תמים דרכי. לד משווה רגליי, כאיילות; ועל במותיי, יעמידני. לה מלמד ידיי, למלחמה; וניחתה קשת-נחושה, זרועותיי. לו ותיתן-לי, מגן ישעך: וימינך תסעדני; וענוותך תרבני. לז תרחיב צעדי תחתיי; ולא מעדו, קרסוליי. לח ארדוף אויביי, ואשיגם; ולא-אשוב, עד-כלותם. לט אמחצם, ולא-יוכלו קום; ייפלו, תחת רגליי. מ ותאזרני חיל, למלחמה; תכריע קמיי תחתיי. מא ואויביי, נתת לי עורף; ומשנאיי, אצמיתם. מב ישוועו ואין-מושיע; על-יהוה, ולא ענם. מג ואשחקם, כעפר על-פני-רוח; כטיט חוצות אריקם. מד תפלטני, מריבי-עם: תשימני, לראש גויים; עם לא-ידעתי יעבדוני. מה לשמע אוזן, יישמעו לי; בני-נכר, יכחשו-לי. מו בני-נכר ייבולו; ויחרגו, ממסגרותיהם. מז חי-יהוה, וברוך צורי; וירום, אלוהי ישעי. מח האל--הנותן נקמות לי; וידבר עמים תחתיי. מט מפלטי, מאויביי: אף מן-קמיי, תרוממני; מאיש חמס, תצילני. נ על-כן, אודך בגויים יהוה; ולשמך אזמרה. נא מגדיל, ישועות מלכו: ועושה חסד, למשיחו--לדויד ולזרעו; עד-עולם פרק קב א תפילה, לעני כי-יעטוף-- ולפני יהוה, ישפוך שיחו. ב יהוה, שמעה תפילתי; ושוועתי, אליך תבוא. ג אל-תסתר פניך, ממני-- ביום צר-לי: הטה-אליי אוזנך; ביום אקרא, מהר ענני. ד כי-כלו בעשן ימיי; ועצמותיי, כמוקד ניחרו. ה הוכה-כעשב וייבש ליבי: כי-שכחתי, מאכול לחמי. ו מקול אנחתי-- דבקה עצמי, לבשרי. ז דמיתי, לקאת מדבר; הייתי, ככוס חורבות. ח שקדתי ואהיה-- כציפור, בודד על-גג. ט כל-היום, חירפוני אויביי; מהולליי, בי נשבעו. י כי-אפר, כלחם אכלתי; ושיקוויי, בבכי מסכתי. יא מפני-זעמך וקצפך-- כי נשאתני, ותשליכני. יב ימיי, כצל נטוי; ואני, כעשב איבש. יג ואתה יהוה, לעולם תשב; וזכרך, לדור ודור. יד אתה תקום, תרחם ציון: כי-עת לחננה, כי-בא מועד. טו כי-רצו עבדיך, את-אבניה; ואת-עפרה, יחוננו. טז וייראו גויים, את-שם יהוה; וכל-מלכי הארץ, את-כבודך. יז כי-בנה יהוה ציון-- נראה, בכבודו. יח פנה, אל-תפילת הערער; ולא-בזה, את-תפילתם. יט תיכתב זאת, לדור אחרון; ועם נברא, יהלל-יה. כ כי-השקיף, ממרום קודשו; יהוה, משמיים אל-ארץ הביט. כא לשמוע, אנקת אסיר; לפתח, בני תמותה. כב לספר בציון, שם יהוה; ותהילתו, בירושלים. כג בהיקבץ עמים יחדיו; וממלכות, לעבוד את-יהוה. כד עינה בדרך כוחי; קיצר ימיי. כה אומר--אלי, אל תעלני בחצי ימיי: בדור דורים שנותיך. כו לפנים, הארץ יסדת; ומעשה ידיך שמיים. כז המה, יאבדו-- ואתה תעמוד: וכולם, כבגד יבלו; כלבוש תחליפם ויחלופו. כח ואתה-הוא; ושנותיך, לא ייתמו. כט בני-עבדיך ישכונו; וזרעם, לפניך ייכון.
פרק קיט
א אשרי תמימי-דרך-- ההולכים, בתורת יהוה. ב אשרי, נוצרי עדותיו; בכל-לב ידרשוהו. ג אף, לא-פעלו עוולה; בדרכיו הלכו. ד אתה, ציווית פיקודיך-- לשמור מאוד. ה אחליי, ייכונו דרכיי-- לשמור חוקיך. ו אז לא-אבוש-- בהביטי, אל-כל-מצוותיך. ז אודך, ביושר לבב-- בלומדי, משפטי צדקך. ח את-חוקיך אשמור; אל-תעזבני עד-מאוד. ט במה יזכה-נער, את-אורחו-- לשמור, כדברך. י בכל-ליבי דרשתיך; אל-תשגני, ממצוותיך. יא בליבי, צפנתי אמרתך-- למען, לא אחטא-לך. יב ברוך אתה יהוה-- למדני חוקיך. יג בשפתיי סיפרתי-- כול, משפטי-פיך. יד בדרך עדוותיך ששתי-- כעל כל-הון. טו בפיקודיך אשיחה; ואביטה, אורחותיך. טז בחוקותיך אשתעשע; לא אשכח דברך. יז גמול על-עבדך אחיה; ואשמרה דברך. יח גל-עיניי ואביטה-- נפלאות, מתורתך. יט גר אנוכי בארץ; אל-תסתר ממני, מצוותיך. כ גרסה נפשי לתאבה-- אל-משפטיך בכל-עת. כא גערת, זדים ארורים-- השוגים, ממצוותיך. כב גל מעליי, חרפה ובוז: כי עדותיך נצרתי. כג גם ישבו שרים, בי נידברו-- עבדך, ישיח בחוקיך. כד גם-עדותיך, שעשועיי-- אנשי עצתי. כה דבקה לעפר נפשי; חייני, כדברך. כו דרכיי סיפרתי, ותענני; למדני חוקיך. כז דרך-פיקודיך הבינני; ואשיחה, בנפלאותיך. כח דלפה נפשי, מתוגה; קיימני, כדברך. כט דרך-שקר, הסר ממני; ותורתך חונני. ל דרך-אמונה בחרתי; משפטיך שיוויתי. לא דבקתי בעדוותיך; יהוה, אל-תבישני. לב דרך-מצוותיך ארוץ: כי תרחיב ליבי. לג הורני יהוה, דרך חוקיך; ואצרנה עקב. לד הבינני, ואצרה תורתך; ואשמרנה בכל-לב. לה הדריכני, בנתיב מצוותיך: כי-בו חפצתי. לו הט-ליבי, אל-עדוותיך; ואל אל-בצע. לז העבר עיניי, מראות שוא; בדרכך חייני. לח הקם לעבדך, אמרתך-- אשר, ליראתך. לט העבר חרפתי, אשר יגורתי: כי משפטיך טובים. מ הנה, תאבתי לפיקודיך; בצדקתך חייני. מא ויבואוני חסדיך יהוה; תשועתך, כאמרתך. מב ואענה חורפי דבר: כי-בטחתי, בדברך. מג ואל-תצל מפי דבר-אמת עד-מאוד: כי למשפטיך, ייחלתי. מד ואשמרה תורתך תמיד-- לעולם ועד. מה ואתהלכה ברחבה: כי פיקודיך דרשתי. מו ואדברה בעדותיך, נגד מלכים; ולא אבוש. מז ואשתעשע במצוותיך, אשר אהבתי. מח ואשא-כפיי--אל-מצוותיך, אשר אהבתי; ואשיחה בחוקיך. מט זכור-דבר, לעבדך-- על, אשר ייחלתני. נ זאת נחמתי בעוניי: כי אמרתך חייתני. נא זדים, הליצוני עד-מאוד; מתורתך, לא נטיתי. נב זכרתי משפטיך מעולם יהוה; ואתנחם. נג זלעפה אחזתני, מרשעים-- עוזבי, תורתך. נד זמירות, היו-לי חוקיך-- בבית מגוריי. נה זכרתי בלילה שמך יהוה; ואשמרה, תורתך. נו זאת הייתה-לי: כי פיקודיך נצרתי. נז חלקי יהוה אמרתי-- לשמור דבריך. נח חיליתי פניך בכל-לב; חונני, כאמרתך. נט חישבתי דרכיי; ואשיבה רגליי, אל-עדותיך. ס חשתי, ולא התמהמהתי-- לשמור, מצוותיך. סא חבלי רשעים עיוודוני; תורתך, לא שכחתי. סב חצות-לילה--אקום, להודות לך: על, משפטי צדקך. סג חבר אני, לכל-אשר יראוך; ולשומרי, פיקודיך. סד חסדך יהוה, מלאה הארץ; חוקיך למדני. סה טוב, עשית עם-עבדך-- יהוה, כדברך. סו טוב טעם ודעת למדני: כי במצוותיך האמנתי. סז טרם אענה, אני שוגג; ועתה, אמרתך שמרתי. סח טוב-אתה ומטיב; למדני חוקיך. סט טפלו עליי שקר זדים; אני, בכל-לב אצור פיקודיך. ע טפש כחלב ליבם; אני, תורתך שיעשעתי. עא טוב-לי כי-עוניתי-- למען, אלמד חוקיך. עב טוב-לי תורת-פיך-- מאלפי, זהב וכסף. עג ידיך עשוני, ויכוננוני; הבינני, ואלמדה מצוותיך. עד יראיך, יראוני וישמחו: כי לדברך ייחלתי. עה ידעתי יהוה, כי-צדק משפטיך; ואמונה, עיניתני. עו יהי-נא חסדך לנחמני-- כאמרתך לעבדך. עז יבואוני רחמיך ואחיה: כי-תורתך, שעשועיי. עח יבושו זדים, כי-שקר עיוותוני; אני, אשיח בפיקודיך. עט ישובו לי יראיך; ויודעי, עדותיך. פ יהי-ליבי תמים בחוקיך-- למען, לא אבוש. פא כלתה לתשועתך נפשי; לדברך ייחלתי. פב כלו עיניי, לאמרתך-- לאמור, מתיי תנחמני. פג כי-הייתי, כנאד בקיטור-- חוקיך, לא שכחתי. פד כמה ימי-עבדך; מתיי תעשה ברודפיי משפט. פה כרו-לי זדים שיחות-- אשר, לא כתורתך. פו כל-מצוותיך אמונה; שקר רדפוני עוזרני. פז כמעט, כילוני בארץ; ואני, לא-עזבתי פיקודיך. פח כחסדך חייני; ואשמרה, עדות פיך. פט לעולם יהוה-- דברך, ניצב בשמיים. צ לדור ודור, אמונתך; כוננת ארץ, ותעמוד. צא למשפטיך, עמדו היום: כי הכול עבדיך. צב לולי תורתך, שעשועיי-- אז, אבדתי בעוניי. צג לעולם, לא-אשכח פיקודיך: כי בם, חייתני. צד לך-אני, הושיעני: כי פיקודיך דרשתי. צה לי קיוו רשעים לאבדני; עדותיך, אתבונן. צו לכל-תכלה, ראיתי קץ; רחבה מצוותך מאוד. צז מה-אהבתי תורתך: כל-היום, היא שיחתי. צח מאויביי, תחכמני מצוותך: כי לעולם היא-לי. צט מכל-מלמדיי השכלתי: כי עדוותיך, שיחה לי. ק מזקנים אתבונן: כי פיקודיך נצרתי. קא מכל-אורח רע, כליתי רגליי-- למען, אשמור דברך. קב ממשפטיך לא-סרתי: כי-אתה, הוריתני. קג מה-נמלצו לחיכי, אמרתך-- מדבש לפי. קד מפיקודיך אתבונן; על כן, שנאתי כל-אורח שקר. קה נר-לרגלי דברך; ואור, לנתיבתי. קו נשבעתי ואקיימה-- לשמור, משפטי צדקך. קז נעניתי עד-מאוד; יהוה, חייני כדברך. קח נדבות פי, רצה-נא יהוה; ומשפטיך למדני. קט נפשי בכפי תמיד; ותורתך, לא שכחתי. קי נתנו רשעים פח לי; ומפיקודיך, לא תעיתי. קיא נחלתי עדוותיך לעולם: כי-ששון ליבי המה. קיב נטיתי ליבי, לעשות חוקיך-- לעולם עקב. קיג סעפים שנאתי; ותורתך אהבתי. קיד סתרי ומגיני אתה; לדברך ייחלתי. קטו סורו-ממני מרעים; ואצרה, מצוות אלוהיי. קטז סומכני כאמרתך ואחיה; ואל-תבישני, משברי. קיז סעדני ואיוושעה; ואשעה בחוקיך תמיד. קיח סלית, כל-שוגים מחוקיך: כי-שקר, תרמיתם. קיט סיגים--השבת כל-רשעי-ארץ; לכן, אהבתי עדותיך. קכ סמר מפחדך בשרי; וממשפטיך יראתי. קכא עשיתי, משפט וצדק; בל-תניחני, לעושקיי. קכב ערוב עבדך לטוב; אל-יעשקוני זדים. קכג עיניי, כלו לישועתך; ולאמרת צדקך. קכד עשה עם-עבדך כחסדך; וחוקיך למדני. קכה עבדך-אני הבינני; ואדעה, עדותיך. קכו עת, לעשות ליהוה-- הפרו, תורתך. קכז על-כן, אהבתי מצוותיך-- מזהב ומפז. קכח על-כן, כל-פיקודי כול יישרתי; כל-אורח שקר שנאתי. קכט פלאות עדוותיך; על-כן, נצרתם נפשי. קל פתח דבריך יאיר; מבין פתיים. קלא פי-פערתי, ואשאפה: כי למצוותיך יאבתי. קלב פנה-אליי וחונני-- כמשפט, לאוהבי שמך. קלג פעמיי, הכן באמרתך; ואל-תשלט-בי כל-אוון. קלד פדני, מעושק אדם; ואשמרה, פיקודיך. קלה פניך, האר בעבדך; ולמדני, את-חוקיך. קלו פלגי-מים, ירדו עיניי-- על, לא-שמרו תורתך. קלז צדיק אתה יהוה; וישר, משפטיך. קלח ציווית, צדק עדותיך; ואמונה מאוד. קלט צימתתני קנאתי: כי-שכחו דבריך צריי. קמ צרופה אמרתך מאוד; ועבדך אהבה. קמא צעיר אנוכי ונבזה; פיקודיך, לא שכחתי. קמב צדקתך צדק לעולם; ותורתך אמת. קמג צר-ומצוק מצאוני; מצוותיך, שעשועיי. קמד צדק עדוותיך לעולם; הבינני ואחיה. קמה קראתי בכל-לב, ענני יהוה; חוקיך אצורה. קמו קראתיך הושיעני; ואשמרה, עדותיך. קמז קידמתי בנשף, ואשוועה; לדברך ייחלתי. קמח קידמו עיניי, אשמורות-- לשיח, באמרתך. קמט קולי, שמעה כחסדך; יהוה, כמשפטיך חייני. קנ קרבו, רודפי זימה; מתורתך רחקו. קנא קרוב אתה יהוה; וכל-מצוותיך אמת. קנב קדם ידעתי, מועדותיך: כי לעולם יסדתם. קנג ראה-עוניי וחלצני: כי-תורתך, לא שכחתי. קנד ריבה ריבי, וגאלני; לאמרתך חייני. קנה רחוק מרשעים ישועה: כי חוקיך, לא דרשו. קנו רחמיך רבים יהוה; כמשפטיך חייני. קנז רבים, רודפיי וצריי; מעדוותיך, לא נטיתי. קנח ראיתי בוגדים, ואתקוטטה-- אשר אמרתך, לא שמרו. קנט ראה, כי-פיקודיך אהבתי; יהוה, כחסדך חייני. קס ראש-דברך אמת; ולעולם, כל-משפט צדקך. קסא שרים, רדפוני חינם; ומדברך, פחד ליבי. קסב שש אנוכי, על-אמרתך-- כמוצא, שלל רב. קסג שקר שנאתי, ואתעבה; תורתך אהבתי. קסד שבע ביום, היללתיך-- על, משפטי צדקך. קסה שלום רב, לאוהבי תורתך; ואין-למו מכשול. קסו שיברתי לישועתך יהוה; ומצוותיך עשיתי. קסז שמרה נפשי, עדותיך; ואוהבם מאוד. קסח שמרתי פיקודיך, ועדותיך: כי כל-דרכיי נגדך. קסט תקרב רינתי לפניך יהוה; כדברך הבינני. קע תבוא תחינתי לפניך; כאמרתך, הצילני. קעא תבענה שפתיי תהילה: כי תלמדני חוקיך. קעב תען לשוני, אמרתך: כי כל-מצוותיך צדק. קעג תהי-ידך לעוזרני: כי פיקודיך בחרתי. קעד תאבתי לישועתך יהוה; ותורתך, שעשועיי. קעה תחי-נפשי, ותהללך; ומשפטיך יעזרוני. קעו תעיתי-- כשה אובד, בקש עבדך: כי מצוותיך, לא שכחתי.
פרק קכב
א שיר המעלות, לדויד: שמחתי, באומרים לי-- בית יהוה נלך. ב עומדות, היו רגלינו-- בשערייך, ירושלים. ג ירושלים הבנויה-- כעיר, שחוברה-לה יחדיו. ד ששם עלו שבטים, שבטי-יה--עדות לישראל: להודות, לשם יהוה. ה כי שמה, ישבו כיסאות למשפט: כיסאות, לבית דויד. ו שאלו, שלום ירושלים; ישליו, אוהבייך. ז יהי-שלום בחילך; שלווה, בארמנותייך. ח למען, אחיי וריעיי-- אדברה-נא שלום בך. ט למען, בית-יהוה אלוהינו-- אבקשה טוב לך.
פרק כט
א מזמור, לדויד: הבו ליהוה, בני אלים; הבו ליהוה, כבוד ועוז. ב הבו ליהוה, כבוד שמו; השתחוו ליהוה, בהדרת-קודש. ג קול יהוה, על-המים: אל-הכבוד הרעים; יהוה, על-מים רבים. ד קול-יהוה בכוח; קול יהוה, בהדר. ה קול יהוה, שובר ארזים; וישבר יהוה, את-ארזי הלבנון. ו וירקידם כמו-עגל; לבנון ושריון, כמו בן-ראמים. ז קול-יהוה חוצב; להבות אש. ח קול יהוה, יחיל מדבר; יחיל יהוה, מדבר קדש. ט קול יהוה, יחולל איילות-- ויחשוף יערות: ובהיכלו-- כולו, אומר כבוד. י יהוה, למבול ישב; ויישב יהוה, מלך לעולם. יא יהוה--עוז, לעמו ייתן; יהוה, יברך את-עמו בשלום.
פרק קמ
א למנצח, מזמור לדויד. ב חלצני יהוה, מאדם רע; מאיש חמסים תנצרני. ג אשר חשבו רעות בלב; כל-יום, יגורו מלחמות. ד שננו לשונם, כמו-נחש: חמת עכשוב--תחת שפתימו סלה. ה שומרני יהוה, מידי רשע-- מאיש חמסים תנצרני: אשר חשבו, לדחות פעמיי. ו טמנו גאים, פח לי-- וחבלים, פרשו רשת ליד-מעגל; מוקשים שתו-לי סלה. ז אמרתי ליהוה, אלי אתה; האזינה יהוה, קול תחנוניי. ח יהוה אדוניי, עוז ישועתי; סכות לראשי, ביום נשק. ט אל-תיתן יהוה, מאוויי רשע; זממו אל-תפק, ירומו סלה. י ראש מסיביי-- עמל שפתימו יכסימו. יא יימוטו עליהם, גחלים: באש יפילם; במהמורות, בל-יקומו. יב איש לשון, בל-ייכון בארץ: איש-חמס רע--יצודנו, למדחפות. יג ידעתי--כי-יעשה יהוה, דין עני: משפט, אביונים. יד אך צדיקים, יודו לשמך; יישבו ישרים, את-פניך.
