פרטים
|
size 50 * 50 גודל date 2004 תאריך 
y_yehonatan@hotmail.com |
תהילים
פרק סח
א למנצח לדויד, מזמור שיר. ב יקום אלוהים, יפוצו אויביו; וינוסו משנאיו, מפניו. ג כהנדוף עשן, תנדוף: כהימס דונג, מפני-אש-- יאבדו רשעים, מפני אלוהים. ד וצדיקים--ישמחו יעלצו, לפני אלוהים; וישישו בשמחה. ה שירו, לאלוהים-- זמרו שמו: סולו, לרוכב בערבות--ביה שמו; ועלזו לפניו. ו אבי יתומים, ודיין אלמנות-- אלוהים, במעון קודשו. ז אלוהים, מושיב יחידים ביתה-- מוציא אסירים, בכושרות; אך סוררים, שכנו צחיחה. ח אלוהים--בצאתך, לפני עמך; בצעדך בישימון סלה. ט ארץ רעשה, אף-שמיים נטפו-- מפני אלוהים: זה סיניי-- מפני אלוהים, אלוהי ישראל. י גשם נדבות, תניף אלוהים; נחלתך ונלאה, אתה כוננתה. יא חיתך ישבו-בה; תכין בטובתך לעני אלוהים. יב אדוניי ייתן-אומר; המבשרות, צבא רב. יג מלכי צבאות, יידודון יידודון; ונוות-בית, תחלק שלל. יד אם-תשכבון, בין שפתיים: כנפי יונה, נחפה בכסף; ואברותיה, בירקרק חרוץ. טו בפרש שדיי מלכים בה-- תשלג בצלמון. טז הר-אלוהים הר-בשן: הר גבנונים, הר-בשן. יז למה, תרצדון-- הרים גבנונים: ההר--חמד אלוהים לשבתו; אף-יהוה, ישכון לנצח. יח רכב אלוהים, ריבותיים אלפי שנאן; אדוניי בם, סיניי בקודש. יט עלית למרום, שבית שבי-- לקחת מתנות, באדם; ואף סוררים, לשכון יה אלוהים. כ ברוך אדוניי, יום יום: יעמוס-לנו--האל ישועתנו סלה. כא האל לנו, אל למושעות: וליהוה אדוניי--למוות, תוצאות. כב אך-אלוהים--ימחץ, ראש אויביו: קודקוד שיער--מתהלך, באשמיו. כג אמר אדוניי, מבשן אשיב; אשיב, ממצולות ים. כד למען, תמחץ רגלך--בדם: לשון כלביך--מאויבים מינהו. כה ראו הליכותיך אלוהים; הליכות אלי מלכי בקודש. כו קידמו שרים, אחר נוגנים; בתוך עלמות, תופפות. כז במקהלות, ברכו אלוהים; אדוניי, ממקור ישראל. כח שם בנימין, צעיר רודם--שרי יהודה, רגמתם; שרי זבולון, שרי נפתלי. כט ציווה אלוהיך, עוזך: עוזה אלוהים--זו, פעלת לנו. ל מהיכלך, על-ירושלים-- לך יובילו מלכים שי. לא גער חית קנה, עדת אבירים בעגלי עמים-- מתרפס ברצי-כסף; ביזר עמים, קרבות יחפצו. לב יאתיו חשמנים, מני מצריים; כוש תריץ ידיו, לאלוהים. לג ממלכות הארץ, שירו לאלוהים; זמרו אדוניי סלה. לד לרוכב, בשמי שמי-קדם-- הן ייתן בקולו, קול עוז. לה תנו עוז, לאלוהים: על-ישראל גאוותו; ועוזו, בשחקים. לו נורא אלוהים, ממקדשיך: אל ישראל-- הוא נותן עוז ותעצומות לעם; ברוך אלוהים.
פרק צד
א אל-נקמות יהוה; אל נקמות הופיע. ב הינשא, שופט הארץ; השב גמול, על-גאים. ג עד-מתיי רשעים יהוה: עד-מתיי, רשעים יעלוזו. ד יביעו ידברו עתק; יתאמרו, כל-פועלי אוון. ה עמך יהוה ידכאו; ונחלתך יענו. ו אלמנה וגר יהרוגו; ויתומים ירצחו. ז ויאמרו, לא יראה-יה; ולא-יבין, אלוהי יעקוב. ח בינו, בוערים בעם; וכסילים, מתיי תשכילו. ט הנוטע אוזן, הלוא ישמע; אם-יוצר עין, הלוא יביט. י היוסר גויים, הלוא יוכיח: המלמד אדם דעת. יא יהוה--יודע, מחשבות אדם: כי-המה הבל. יב אשרי, הגבר אשר-תייסרנו יה; ומתורתך תלמדנו. יג להשקיט לו, מימי רע-- עד ייכרה לרשע שחת. יד כי, לא-ייטוש יהוה עמו; ונחלתו, לא יעזוב. טו כי-עד-צדק, ישוב משפט; ואחריו, כל-ישרי-לב. טז מי-יקום לי, עם-מרעים; מי-יתייצב לי, עם-פועלי אוון. יז לולי יהוה, עזרתה לי-- כמעט, שכנה דומה נפשי. יח אם-אמרתי, מטה רגלי; חסדך יהוה, יסעדני. יט ברוב שרעפיי בקרבי-- תנחומיך, ישעשעו נפשי. כ היחוברך, כיסא הוות; יוצר עמל עלי-חוק. כא יגודו, על-נפש צדיק; ודם נקי ירשיעו. כב ויהי יהוה לי למשגב; ואלוהיי, לצור מחסי. כג וישב עליהם, את אונם-- וברעתם יצמיתם; יצמיתם, יהוה אלוהינו
פרק ג
א מזמור לדויד: בבורחו, מפני אבשלום בנו. ב יהוה, מה-רבו צריי; רבים, קמים עליי. ג רבים, אומרים לנפשי: אין ישועתה לו באלוהים סלה. ד ואתה יהוה, מגן בעדי; כבודי, ומרים ראשי. ה קולי, אל-יהוה אקרא; ויענני מהר קודשו סלה. ו אני שכבתי, ואישנה; הקיצותי--כי יהוה יסמכני. ז לא-אירא, מרבבות עם-- אשר סביב, שתו עליי. ח קומה יהוה, הושיעני אלוהיי-- כי-הכית את-כל-אויביי לחי; שיני רשעים שיברת. ט ליהוה הישועה; על-עמך ברכתך סלה.
פרק כח
א לדויד, אליך יהוה אקרא-- צורי, אל-תחרש ממני: פן-תחשה ממני; ונמשלתי, עם-יורדי בור. ב שמע קול תחנוניי, בשוועי אליך; בנושאי ידיי, אל-דביר קודשך. ג אל-תמשכני עם-רשעים, ועם-פועלי-אוון: דוברי שלום, עם-ריעיהם; ורעה, בלבבם. ד תן-להם כפועלם, וכרוע מעלליהם: כמעשה ידיהם, תן להם; השב גמולם להם. ה כי לא יבינו, אל-פעולות יהוה-- ואל-מעשה ידיו; יהרסם, ולא יבנם. ו ברוך יהוה: כי-שמע, קול תחנוניי. ז יהוה, עוזי ומגיני-- בו בטח ליבי, ונעזרתי: ויעלוז ליבי; ומשירי אהודנו. ח יהוה עוז-למו; ומעוז ישועות משיחו הוא. ט הושיעה, את-עמך-- וברך את-נחלתך; ורעם ונשאם, עד-העולם.
פרק לג
א רננו צדיקים, ביהוה; לישרים, נאוה תהילה. ב הודו ליהוה בכינור; בנבל עשור, זמרו-לו. ג שירו-לו, שיר חדש; היטיבו נגן, בתרועה. ד כי-ישר דבר-יהוה; וכל-מעשהו, באמונה. ה אוהב, צדקה ומשפט; חסד יהוה, מלאה הארץ. ו בדבר יהוה, שמיים נעשו; וברוח פיו, כל-צבאם. ז כונס כנד, מי הים; נותן באוצרות תהומות. ח ייראו מיהוה, כל-הארץ; ממנו יגורו, כל-יושבי תבל. ט כי הוא אמר ויהי; הוא-ציווה, ויעמוד. י יהוה, הפיר עצת-גויים; הניא, מחשבות עמים. יא עצת יהוה, לעולם תעמוד; מחשבות ליבו, לדור ודור. יב אשרי הגוי, אשר-יהוה אלוהיו; העם, בחר לנחלה לו. יג משמיים, הביט יהוה; ראה, את-כל-בני האדם. יד ממכון-שבתו השגיח-- אל כל-יושבי הארץ. טו היוצר יחד ליבם; המבין, אל-כל-מעשיהם. טז אין-המלך, נושע ברוב-חיל; גיבור, לא-יינצל ברוב-כוח. יז שקר הסוס, לתשועה; וברוב חילו, לא ימלט. יח הנה עין יהוה, אל-יראיו; למייחלים לחסדו. יט להציל ממוות נפשם; ולחייותם, ברעב. כ נפשנו, חיכתה ליהוה; עזרנו ומגיננו הוא. כא כי-בו, ישמח ליבנו: כי בשם קודשו בטחנו. כב יהי-חסדך יהוה עלינו: כאשר, ייחלנו לך.
פרק פה
א למנצח לבני-קורח מזמור. ב רצית יהוה ארצך; שבת, שבית יעקוב. ג נשאת, עוון עמך; כיסית כל-חטאתם סלה. ד אספת כל-עברתך; השיבות, מחרון אפך. ה שובנו, אלוהי ישענו; והפר כעסך עימנו. ו הלעולם תאנף-בנו; תמשוך אפך, לדור ודור. ז הלוא-אתה, תשוב תחיינו; ועמך, ישמחו-בך. ח הראנו יהוה חסדך; וישעך, תיתן-לנו. ט אשמעה-- מה-ידבר, האל יהוה: כי, ידבר שלום--אל-עמו ואל-חסידיו; ואל-ישובו לכסלה. י אך קרוב ליראיו ישעו; לשכון כבוד בארצנו. יא חסד-ואמת נפגשו; צדק ושלום נשקו. יב אמת, מארץ תצמח; וצדק, משמיים נשקף. יג גם-יהוה, ייתן הטוב; וארצנו, תיתן יבולה. יד צדק, לפניו יהלך; וישם לדרך פעמיו.
פרק מד
א למנצח לבני-קורח משכיל. ב אלוהים, באוזנינו שמענו-- אבותינו סיפרו-לנו: פועל פעלת בימיהם, בימי קדם. ג אתה, ידך גויים הורשת-- ותיטעם; תרע לאומים, ותשלחם. ד כי לא בחרבם, ירשו ארץ, וזרועם, לא-הושיעה-למו: כי-ימינך וזרועך, ואור פניך-- כי רציתם. ה אתה-הוא מלכי אלוהים; צווה, ישועות יעקוב. ו בך, צרינו ננגח; בשמך, נבוס קמינו. ז כי לא בקשתי אבטח; וחרבי, לא תושיעני. ח כי הושעתנו, מצרינו; ומשנאינו הבישות. ט באלוהים, היללנו כל-היום; ושמך, לעולם נודה סלה. י אף-זנחת, ותכלימנו; ולא-תצא, בצבאותינו. יא תשיבנו אחור, מני-צר; ומשנאינו, שסו למו. יב תיתננו, כצאן מאכל; ובגויים, זיריתנו. יג תמכור-עמך בלא-הון; ולא-ריבית, במחיריהם. יד תשימנו חרפה, לשכנינו; לעג וקלס, לסביבותינו. טו תשימנו משל, בגויים; מנוד-ראש, בלאומים. טז כל-היום, כלימתי נגדי; ובושת פניי כיסתני. יז מקול, מחרף ומגדף; מפני אויב, ומתנקם. יח כל-זאת באתנו, ולא שכחנוך; ולא-שיקרנו, בבריתך. יט לא-נסוג אחור ליבנו; ותט אשורינו, מני אורחך. כ כי דיכיתנו, במקום תנים; ותכס עלינו בצלמוות. כא אם-שכחנו, שם אלוהינו; ונפרוש כפינו, לאל זר. כב הלוא אלוהים, יחקור-זאת: כי-הוא יודע, תעלומות לב. כג כי-עליך, הורגנו כל-היום; נחשבנו, כצאן טבחה. כד עורה, למה תישן אדוניי; הקיצה, אל-תזנח לנצח. כה למה-פניך תסתיר; תשכח עוניינו ולחצנו. כו כי שחה לעפר נפשנו; דבקה לארץ בטננו. כז קומה, עזרתה לנו; ופדנו, למען חסדך.
פרק פא
א למנצח על-הגיתית לאסף. ב הרנינו, לאלוהים עוזנו; הריעו, לאלוהי יעקוב. ג שאו-זמרה, ותנו-תוף; כינור נעים עם-נבל. ד תקעו בחודש שופר; בכסה, ליום חגנו. ה כי חוק לישראל הוא; משפט, לאלוהי יעקוב. ו עדות, ביהוסף שמו-- בצאתו, על-ארץ מצריים; שפת לא-ידעתי אשמע. ז הסירותי מסבל שכמו; כפיו, מדוד תעבורנה. ח בצרה קראת, ואחלצך: אענך, בסתר רעם; אבחנך על-מי מריבה סלה. ט שמע עמי, ואעידה בך; ישראל, אם-תשמע-לי. י לא-יהיה בך, אל זר; ולא תשתחווה, לאל נכר. יא אנוכי, יהוה אלוהיך-- המעלך, מארץ מצריים; הרחב-פיך, ואמלאהו. יב ולא-שמע עמי לקולי; וישראל, לא-אבה לי. יג ואשלחהו, בשרירות ליבם; ילכו, במועצותיהם. יד לו--עמי, שומע לי; ישראל, בדרכיי יהלכו. טו כמעט, אויביהם אכניע; ועל צריהם, אשיב ידי. טז משנאי יהוה, יכחשו-לו; ויהי עיתם לעולם. יז ויאכילהו, מחלב חיטה; ומצור, דבש אשביעך.
פרק קמד
א לדויד: ברוך יהוה, צורי-- המלמד ידיי לקרב; אצבעותיי, למלחמה. ב חסדי ומצודתי, משגבי ומפלטי-לי: מגיני, ובו חסיתי; הרודד עמי תחתיי. ג יהוה--מה-אדם, ותדעהו: בן-אנוש, ותחשבהו. ד אדם, להבל דמה; ימיו, כצל עובר. ה יהוה, הט-שמיך ותרד; גע בהרים ויעשנו. ו ברוק ברק, ותפיצם; שלח חיציך, ותהומם. ז שלח ידיך, ממרום: פצני והצילני, ממים רבים; מיד, בני נכר. ח אשר פיהם, דיבר-שוא; וימינם, ימין שקר. ט אלוהים--שיר חדש, אשירה לך; בנבל עשור, אזמרה-לך. י הנותן תשועה, למלכים: הפוצה, את-דויד עבדו--מחרב רעה. יא פצני והצילני, מיד בני-נכר: אשר פיהם, דיבר-שוא; וימינם, ימין שקר. יב אשר בנינו, כנטיעים-- מגודלים בנעוריהם: בנותינו כזווייות-- מחוטבות, תבנית היכל. יג מזווינו מלאים-- מפיקים מזן, אל-זן: צאננו מאליפות, מרובבות-- בחוצותינו. יד אלופינו, מסובלים: אין-פרץ, ואין יוצאת; ואין צווחה, ברחובותינו. טו אשרי העם, שככה לו: אשרי העם, שיהוה אלוהיו.
פרק יג
א למנצח, מזמור לדויד. ב עד-אנה יהוה, תשכחני נצח; עד-אנה, תסתיר את-פניך ממני. ג עד-אנה אשית עצות, בנפשי-- יגון בלבבי יומם; עד-אנה, ירום אויבי עליי. ד הביטה ענני, יהוה אלוהיי; האירה עיניי, פן-אישן המוות. ה פן-יאמר אויבי יכולתיו; צריי יגילו, כי אמוט. ו ואני, בחסדך בטחתי-- יגל ליבי, בישועתך: אשירה ליהוה, כי גמל עליי.
פרק ל
א מזמור: שיר-חנוכת הבית לדויד. ב ארוממך יהוה, כי דיליתני; ולא-שימחת אויביי לי. ג יהוה אלוהיי-- שיוועתי אליך, ותרפאני. ד יהוה--העלית מן-שאול נפשי; חייתני, מיורדי-בור. ה זמרו ליהוה חסידיו; והודו, לזכר קודשו. ו כי רגע, באפו-- חיים ברצונו: בערב, ילין בכי; ולבוקר רינה. ז ואני, אמרתי בשלווי-- בל-אמוט לעולם. ח יהוה-- ברצונך, העמדת להררי-עוז: הסתרת פניך; הייתי נבהל. ט אליך יהוה אקרא; ואל-אדוניי, אתחנן. י מה-בצע בדמי, ברדתי אל-שחת: היודך עפר; היגיד אמיתך. יא שמע-יהוה וחונני; יהוה, היה-עוזר לי. יב הפכת מספדי, למחול לי: פיתחת שקי; ותאזרני שמחה. יג למען, יזמרך כבוד-- ולא יידום: יהוה אלוהיי, לעולם אודך.
פרק קו
א הללו-יה: הודו ליהוה כי-טוב-- כי לעולם חסדו. ב מי--ימלל, גבורות יהוה; ישמיע, כל-תהילתו. ג אשרי, שומרי משפט; עושה צדקה בכל-עת. ד זוכרני יהוה, ברצון עמך; פוקדני, בישועתך. ה לראות, בטובת בחיריך-- לשמוח, בשמחת גוייך; להתהלל, עם-נחלתך. ו חטאנו עם-אבותינו; העווינו הרשענו. ז אבותינו במצריים, לא-השכילו נפלאותיך-- לא זכרו, את-רוב חסדיך; וימרו על-ים בים-סוף. ח ויושיעם, למען שמו-- להודיע, את-גבורתו. ט ויגער בים-סוף, ויחרב; ויוליכם בתהומות, כמדבר. י ויושיעם, מיד שונא; ויגאלם, מיד אויב. יא ויכסו-מים צריהם; אחד מהם, לא נותר. יב ויאמינו בדבריו; ישירו, תהילתו. יג מיהרו, שכחו מעשיו; לא-חיכו, לעצתו. יד ויתאוו תאווה, במדבר; וינסו-אל, בישימון. טו וייתן להם, שאלתם; וישלח רזון בנפשם. טז ויקנאו למשה, במחנה; לאהרון, קדוש יהוה. יז תפתח-ארץ, ותבלע דתן; ותכס, על-עדת אבירם. יח ותבער-אש בעדתם; להבה, תלהט רשעים. יט יעשו-עגל בחורב; וישתחוו, למסכה. כ וימירו את-כבודם; בתבנית שור, אוכל עשב. כא שכחו, אל מושיעם-- עושה גדולות במצריים. כב נפלאות, בארץ חם; נוראות, על-ים-סוף. כג ויאמר, להשמידם: לולי, משה בחירו-- עמד בפרץ לפניו; להשיב חמתו, מהשחית. כד וימאסו, בארץ חמדה; לא-האמינו, לדברו. כה ויירגנו באוהליהם; לא שמעו, בקול יהוה. כו ויישא ידו להם-- להפיל אותם, במדבר. כז ולהפיל זרעם, בגויים; ולזרותם, בארצות. כח וייצמדו, לבעל פעור; ויאכלו, זבחי מתים. כט ויכעיסו, במעלליהם; ותפרוץ-בם, מגפה. ל ויעמוד פינחס, ויפלל; ותיעצר, המגפה. לא ותיחשב לו, לצדקה; לדור ודור, עד-עולם. לב ויקציפו, על-מי מריבה; ויירע למשה, בעבורם. לג כי-המרו את-רוחו; ויבטא, בשפתיו. לד לא-השמידו, את-העמים-- אשר אמר יהוה להם. לה ויתערבו בגויים; וילמדו, מעשיהם. לו ויעבדו את-עצביהם; ויהיו להם למוקש. לז ויזבחו את-בניהם, ואת-בנותיהם-- לשדים. לח וישפכו דם נקי, דם-בניהם ובנותיהם-- אשר זיבחו, לעצבי כנען; ותחנף הארץ, בדמים. לט ויטמאו במעשיהם; ויזנו, במעלליהם. מ וייחר-אף יהוה בעמו; ויתעב, את-נחלתו. מא וייתנם ביד-גויים; וימשלו בהם, שונאיהם. מב וילחצום אויביהם; וייכנעו, תחת ידם. מג פעמים רבות, יצילם: והמה, ימרו בעצתם; וימוכו, בעוונם. מד וירא, בצר להם-- בשומעו, את-רינתם. מה ויזכור להם בריתו; ויינחם, כרוב חסדיו. מו וייתן אותם לרחמים-- לפני, כל-שוביהם. מז הושיענו, יהוה אלוהינו, וקבצנו, מן-הגויים: להודות, לשם קודשך; להשתבח, בתהילתך. מח ברוך יהוה אלוהי ישראל, מן-העולם ועד העולם-- ואמר כל-העם אמן: הללו-יה.
פרק קנ
א הללו-יה: הללו-אל בקודשו; הללוהו, ברקיע עוזו. ב הללוהו בגבורותיו; הללוהו, כרוב גודלו. ג הללוהו, בתקע שופר; הללוהו, בנבל וכינור. ד הללוהו, בתוף ומחול; הללוהו, במינים ועוגב. ה הללוהו בצלצלי-שמע; הללוהו, בצלצלי תרועה. ו כול הנשמה, תהלל יה: הללו-יה.
פרק סז
א למנצח בנגינות, מזמור שיר. ב אלוהים, יחוננו ויברכנו; יאר פניו איתנו סלה. ג לדעת בארץ דרכך; בכל-גויים, ישועתך. ד יודוך עמים אלוהים: יודוך, עמים כולם. ה ישמחו וירננו, לאומים: כי-תשפוט עמים מישור; ולאומים, בארץ תנחם סלה. ו יודוך עמים אלוהים: יודוך, עמים כולם. ז ארץ, נתנה יבולה; יברכנו, אלוהים אלוהינו. ח יברכנו אלוהים; וייראו אותו, כל-אפסי-ארץ.
פרק ק
א מזמור לתודה: הריעו ליהוה, כל-הארץ. ב עבדו את-יהוה בשמחה; בואו לפניו, ברננה. ג דעו-- כי יהוה, הוא אלוהים: הוא-עשנו, ולו אנחנו-- עמו, וצאן מרעיתו. ד בואו שעריו, בתודה--חצרותיו בתהילה; הודו-לו, ברכו שמו. ה כי-טוב יהוה, לעולם חסדו; ועד-דור ודור, אמונתו.
פרק קד
א ברכי נפשי, את-יהוה: יהוה אלוהיי, גדלת מאוד; הוד והדר לבשת. ב עוטה-אור, כשלמה; נוטה שמיים, כיריעה. ג המקרה במים, עלייותיו: השם-עבים רכובו; המהלך, על-כנפי-רוח. ד עושה מלאכיו רוחות; משרתיו, אש לוהט. ה יסד-ארץ, על-מכוניה; בל-תימוט, עולם ועד. ו תהום, כלבוש כיסיתו; על-הרים, יעמדו מים. ז מן-גערתך ינוסון; מן-קול רעמך, ייחפזון. ח יעלו הרים, יירדו בקעות-- אל-מקום, זה יסדת להם. ט גבול-שמת, בל-יעבורון; בל-ישובון, לכסות הארץ. י המשלח מעיינים, בנחלים; בין הרים, יהלכון. יא ישקו, כל-חיתו שדיי; ישברו פראים צמאם. יב עליהם, עוף-השמיים ישכון; מבין עופיים, ייתנו-קול. יג משקה הרים, מעלייותיו; מפרי מעשיך, תשבע הארץ. יד מצמיח חציר, לבהמה, ועשב, לעבודת האדם; להוציא לחם, מן-הארץ. טו ויין, ישמח לבב-אנוש-- להצהיל פנים משמן; ולחם, לבב-אנוש יסעד. טז ישבעו, עצי יהוה-- ארזי לבנון, אשר נטע. יז אשר-שם, ציפורים יקננו; חסידה, ברושים ביתה. יח הרים הגבוהים, ליעלים; סלעים, מחסה לשפנים. יט עשה ירח, למועדים; שמש, ידע מבואו. כ תשת-חושך, ויהי לילה-- בו-תרמוש, כל-חיתו-יער. כא הכפירים, שואגים לטרף; ולבקש מאל, אוכלם. כב תזרח השמש, ייאספון; ואל-מעונותם, ירבצון. כג ייצא אדם לפועלו; ולעבודתו עדי-ערב. כד מה-רבו מעשיך, יהוה-- כולם, בחכמה עשית; מלאה הארץ, קניינך. כה זה, הים גדול-- ורחב ידיים: שם-רמש, ואין מספר; חיות קטנות, עם-גדולות. כו שם, אונייות יהלכון; לוויתן, זה-יצרת לשחק-בו. כז כולם, אליך ישברון-- לתת אוכלם בעיתו. כח תיתן להם, ילקוטון; תפתח ידך, ישבעון טוב. כט תסתיר פניך, ייבהלון: תוסף רוחם, יגוועון; ואל-עפרם ישובון. ל תשלח רוחך, ייבראון; ותחדש, פני אדמה. לא יהי כבוד יהוה לעולם; ישמח יהוה במעשיו. לב המביט לארץ, ותרעד; ייגע בהרים ויעשנו. לג אשירה ליהוה בחיי; אזמרה לאלוהיי בעודי. לד יערב עליו שיחי; אנוכי, אשמח ביהוה. לה ייתמו חטאים מן-הארץ, ורשעים עוד אינם-- ברכי נפשי, את-יהוה; הללו-יה.
פרק קיד
א בצאת ישראל, ממצריים; בית יעקוב, מעם לועז. ב הייתה יהודה לקודשו; ישראל, ממשלותיו. ג הים ראה, וינוס; הירדן, ייסוב לאחור. ד ההרים, רקדו כאילים; גבעות, כבני-צאן. ה מה-לך הים, כי תנוס; הירדן, תיסוב לאחור. ו ההרים, תרקדו כאילים; גבעות, כבני-צאן. ז מלפני אדון, חולי ארץ; מלפני, אלוה יעקוב. ח ההופכי הצור אגם-מים; חלמיש, למעיינו-מים.
פרק קיג
א הללו-יה: הללו, עבדי יהוה; הללו, את-שם יהוה. ב יהי שם יהוה מבורך-- מעתה, ועד-עולם. ג ממזרח-שמש עד-מבואו-- מהולל, שם יהוה. ד רם על-כל-גויים יהוה; על השמיים כבודו. ה מי, כיהוה אלוהינו-- המגביהי לשבת. ו המשפילי לראות-- בשמיים ובארץ. ז מקימי מעפר דל; מאשפות, ירים אביון. ח להושיבי עם-נדיבים; עם, נדיבי עמו. ט מושיבי, עקרת הבית-- אם-הבנים שמחה: הללו-יה.
פרק קלה
א הללו-יה: הללו, את-שם יהוה; הללו, עבדי יהוה. ב שעומדים, בבית יהוה-- בחצרות, בית אלוהינו. ג הללו-יה, כי-טוב יהוה; זמרו לשמו, כי נעים. ד כי-יעקוב, בחר לו יה; ישראל, לסגולתו. ה כי אני ידעתי, כי-גדול יהוה; ואדונינו, מכל-אלוהים. ו כול אשר-חפץ יהוה, עשה: בשמיים ובארץ-- בימים, וכל-תהומות. ז מעלה נשיאים, מקצה הארץ: ברקים למטר עשה; מוצא-רוח, מאוצרותיו. ח שהכה, בכורי מצריים-- מאדם, עד-בהמה. ט שלח, אותות ומופתים--בתוככי מצריים: בפרעה, ובכל-עבדיו. י שהכה, גויים רבים; והרג, מלכים עצומים. יא לסיחון, מלך האמורי, ולעוג, מלך הבשן; ולכול, ממלכות כנען. יב ונתן ארצם נחלה-- נחלה, לישראל עמו. יג יהוה, שמך לעולם; יהוה, זכרך לדור-ודור. יד כי-ידין יהוה עמו; ועל-עבדיו, יתנחם. טו עצבי הגויים, כסף וזהב; מעשה, ידי אדם. טז פה-להם, ולא ידברו; עיניים להם, ולא יראו. יז אוזניים להם, ולא יאזינו; אף, אין-יש-רוח בפיהם. יח כמוהם, יהיו עושיהם-- כול אשר-בוטח בהם. יט בית ישראל, ברכו את-יהוה; בית אהרון, ברכו את-יהוה. כ בית הלוי, ברכו את-יהוה; יראי יהוה, ברכו את-יהוה. כא ברוך יהוה, מציון-- שוכן ירושלים: הללו-יה.
פרק קג
א לדויד: ברכי נפשי, את-יהוה; וכל-קרביי, את-שם קודשו. ב ברכי נפשי, את-יהוה; ואל-תשכחי, כל-גמוליו. ג הסולח לכל-עוונכי; הרופא, לכל-תחלואייכי. ד הגואל משחת חייכי; המעטרכי, חסד ורחמים. ה המשביע בטוב עדייך; תתחדש כנשר נעורייכי. ו עושה צדקות יהוה; ומשפטים, לכל-עשוקים. ז יודיע דרכיו למשה; לבני ישראל, עלילותיו. ח רחום וחנון יהוה; ארך אפיים ורב-חסד. ט לא-לנצח יריב; ולא לעולם ייטור. י לא כחטאינו, עשה לנו; ולא כעוונותינו, גמל עלינו. יא כי כגבוה שמיים, על-הארץ-- גבר חסדו, על-יראיו. יב כרחוק מזרח, ממערב-- הרחיק ממנו, את-פשעינו. יג כרחם אב, על-בנים-- ריחם יהוה, על-יראיו. יד כי-הוא, ידע יצרנו; זכור, כי-עפר אנחנו. טו אנוש, כחציר ימיו; כציץ השדה, כן יציץ. טז כי רוח עברה-בו ואיננו; ולא-יכירנו עוד מקומו. יז וחסד יהוה, מעולם ועד-עולם-- על-יראיו; וצדקתו, לבני בנים. יח לשומרי בריתו; ולזוכרי פיקודיו, לעשותם. יט יהוה--בשמיים, הכין כיסאו; ומלכותו, בכול משלה. כ ברכו יהוה, מלאכיו: גיבורי כוח, עושי דברו; לשמוע, בקול דברו. כא ברכו יהוה, כל-צבאיו-- משרתיו, עושי רצונו. כב ברכו יהוה, כל-מעשיו-- בכל-מקומות ממשלתו; ברכי נפשי, את-יהוה.
פרק קלב
א שיר, המעלות: זכור-יהוה לדויד-- את, כל-עונותו. ב אשר נשבע, ליהוה; נדר, לאביר יעקוב. ג אם-אבוא, באוהל ביתי; אם-אעלה, על-ערש יצועיי. ד אם אתן שנת לעיניי; לעפעפיי תנומה. ה עד-אמצא מקום, ליהוה; משכנות, לאביר יעקוב. ו הנה-שמענוה באפרתה; מצאנוה, בשדי-יער. ז נבואה למשכנותיו; נשתחווה, להדום רגליו. ח קומה יהוה, למנוחתך: אתה, וארון עוזך. ט כוהניך ילבשו-צדק; וחסידיך ירננו. י בעבור, דויד עבדך-- אל-תשב, פני משיחך. יא נשבע-יהוה, לדויד אמת-- לא-ישוב ממנה: מפרי בטנך-- אשית, לכיסא-לך. יב אם-ישמרו בניך, בריתי-- ועדותי זו, אלמדם: גם-בניהם עדי-עד-- יישבו, לכיסא-לך. יג כי-בחר יהוה בציון; איווה, למושב לו. יד זאת-מנוחתי עדי-עד: פה-אשב, כי איוויתיה. טו צידה, ברך אברך; אביוניה, אשביע לחם. טז וכוהניה, אלביש ישע; וחסידיה, רנן ירננו. יז שם אצמיח קרן לדויד; ערכתי נר, למשיחי. יח אויביו, אלביש בושת; ועליו, יציץ נזרו.
פרק קמה
א תהילה, לדויד: ארוממך אלוהיי המלך; ואברכה שמך, לעולם ועד. ב בכל-יום אברכך; ואהללה שמך, לעולם ועד. ג גדול יהוה ומהולל מאוד; ולגדולתו, אין חקר. ד דור לדור, ישבח מעשיך; וגבורותיך יגידו. ה הדר, כבוד הודך-- ודברי נפלאותיך אשיחה. ו ועזוז נוראותיך יאמרו; וגדולתך אספרנה. ז זכר רב-טובך יביעו; וצדקתך ירננו. ח חנון ורחום יהוה; ארך אפיים, וגדול-חסד. ט טוב-יהוה לכול; ורחמיו, על-כל-מעשיו. י יודוך יהוה, כל-מעשיך; וחסידיך, יברכוך. יא כבוד מלכותך יאמרו; וגבורתך ידברו. יב להודיע, לבני האדם--גבורותיו; וכבוד, הדר מלכותו. יג מלכותך, מלכות כל-עולמים; וממשלתך, בכל-דור ודור. יד סומך יהוה, לכל-הנופלים; וזוקף, לכל-הכפופים. טו עיני-כול, אליך ישברו; ואתה נותן-להם את-אוכלם בעיתו. טז פותח את-ידך; ומשביע לכל-חי רצון. יז צדיק יהוה, בכל-דרכיו; וחסיד, בכל-מעשיו. יח קרוב יהוה, לכל-קוראיו-- לכול אשר יקראוהו באמת. יט רצון-יראיו יעשה; ואת-שוועתם ישמע, ויושיעם. כ שומר יהוה, את-כל-אוהביו; ואת כל-הרשעים ישמיד. כא תהילת יהוה, ידבר-פי: ויברך כל-בשר, שם קודשו--לעולם ועד.
פרק קטו
א לא לנו יהוה, לא-לנו: כי-לשמך, תן כבוד--על-חסדך, על-אמיתך. ב למה, יאמרו הגויים: איה-נא, אלוהיהם. ג ואלוהינו בשמיים-- כול אשר-חפץ עשה. ד עצביהם, כסף וזהב; מעשה, ידי אדם. ה פה-להם, ולא ידברו; עיניים להם, ולא יראו. ו אוזניים להם, ולא ישמעו; אף להם, ולא יריחון. ז ידיהם, ולא ימישון--רגליהם, ולא יהלכו; לא-יהגו, בגרונם. ח כמוהם, יהיו עושיהם-- כול אשר-בוטח בהם. ט ישראל, בטח ביהוה; עזרם ומגינם הוא. י בית אהרון, בטחו ביהוה; עזרם ומגינם הוא. יא יראי יהוה, בטחו ביהוה; עזרם ומגינם הוא. יב יהוה, זכרנו יברך: יברך, את-בית ישראל; יברך, את-בית אהרון. יג יברך, יראי יהוה-- הקטנים, עם-הגדולים. יד יוסף יהוה עליכם; עליכם, ועל בניכם. טו ברוכים אתם, ליהוה-- עושה, שמיים וארץ. טז השמיים שמיים, ליהוה; והארץ, נתן לבני-אדם. יז לא המתים, יהללו-יה; ולא, כל-יורדי דומה. יח ואנחנו, נברך יה-- מעתה ועד-עולם: הללו-יה.
פרק קמו
א הללו-יה: הללי נפשי, את-יהוה. ב אהללה יהוה בחיי; אזמרה לאלוהיי בעודי. ג אל-תבטחו בנדיבים-- בבן-אדם, שאין לו תשועה. ד תצא רוחו, ישוב לאדמתו; ביום ההוא, אבדו עשתונותיו. ה אשרי--שאל יעקוב בעזרו: שברו, על-יהוה אלוהיו. ו עושה, שמיים וארץ-- את-הים ואת-כל-אשר-בם; השומר אמת לעולם. ז עושה משפט, לעשוקים--נותן לחם, לרעבים; יהוה, מתיר אסורים. ח יהוה, פוקח עיוורים--יהוה, זוקף כפופים; יהוה, אוהב צדיקים. ט יהוה, שומר את-גרים--יתום ואלמנה יעודד; ודרך רשעים יעוות. י ימלוך יהוה, לעולם-- אלוהייך ציון, לדור ודור: הללו-יה.
פרק קמח
א הללו-יה: הללו את-יהוה, מן-השמיים; הללוהו, במרומים. ב הללוהו כל-מלאכיו; הללוהו, כל-צבאיו. ג הללוהו, שמש וירח; הללוהו, כל-כוכבי אור. ד הללוהו, שמי השמיים; והמים, אשר מעל השמיים. ה יהללו, את-שם יהוה: כי הוא ציווה ונבראו. ו ויעמידם לעד לעולם; חוק-נתן, ולא יעבור. ז הללו את-יהוה, מן-הארץ-- תנינים, וכל-תהומות. ח אש וברד, שלג וקיטור; רוח סערה, עושה דברו. ט ההרים וכל-גבעות; עץ פרי, וכל-ארזים. י החיה וכל-בהמה; רמש, וציפור כנף. יא מלכי-ארץ, וכל-לאומים; שרים, וכל-שופטי ארץ. יב בחורים וגם-בתולות; זקנים, עם-נערים. יג יהללו, את-שם יהוה-- כי-נשגב שמו לבדו: הודו, על-ארץ ושמיים. יד וירם קרן לעמו, תהילה לכל-חסידיו-- לבני ישראל, עם קרובו: הללו-יה.
פרק סח
א למנצח לדויד, מזמור שיר. ב יקום אלוהים, יפוצו אויביו; וינוסו משנאיו, מפניו. ג כהנדוף עשן, תנדוף: כהימס דונג, מפני-אש-- יאבדו רשעים, מפני אלוהים. ד וצדיקים--ישמחו יעלצו, לפני אלוהים; וישישו בשמחה. ה שירו, לאלוהים-- זמרו שמו: סולו, לרוכב בערבות--ביה שמו; ועלזו לפניו. ו אבי יתומים, ודיין אלמנות-- אלוהים, במעון קודשו. ז אלוהים, מושיב יחידים ביתה-- מוציא אסירים, בכושרות; אך סוררים, שכנו צחיחה. ח אלוהים--בצאתך, לפני עמך; בצעדך בישימון סלה. ט ארץ רעשה, אף-שמיים נטפו-- מפני אלוהים: זה סיניי-- מפני אלוהים, אלוהי ישראל. י גשם נדבות, תניף אלוהים; נחלתך ונלאה, אתה כוננתה. יא חיתך ישבו-בה; תכין בטובתך לעני אלוהים. יב אדוניי ייתן-אומר; המבשרות, צבא רב. יג מלכי צבאות, יידודון יידודון; ונוות-בית, תחלק שלל. יד אם-תשכבון, בין שפתיים: כנפי יונה, נחפה בכסף; ואברותיה, בירקרק חרוץ. טו בפרש שדיי מלכים בה-- תשלג בצלמון. טז הר-אלוהים הר-בשן: הר גבנונים, הר-בשן. יז למה, תרצדון-- הרים גבנונים: ההר--חמד אלוהים לשבתו; אף-יהוה, ישכון לנצח. יח רכב אלוהים, ריבותיים אלפי שנאן; אדוניי בם, סיניי בקודש. יט עלית למרום, שבית שבי-- לקחת מתנות, באדם; ואף סוררים, לשכון יה אלוהים. כ ברוך אדוניי, יום יום: יעמוס-לנו--האל ישועתנו סלה. כא האל לנו, אל למושעות: וליהוה אדוניי--למוות, תוצאות. כב אך-אלוהים--ימחץ, ראש אויביו: קודקוד שיער--מתהלך, באשמיו. כג אמר אדוניי, מבשן אשיב; אשיב, ממצולות ים. כד למען, תמחץ רגלך--בדם: לשון כלביך--מאויבים מינהו. כה ראו הליכותיך אלוהים; הליכות אלי מלכי בקודש. כו קידמו שרים, אחר נוגנים; בתוך עלמות, תופפות. כז במקהלות, ברכו אלוהים; אדוניי, ממקור ישראל. כח שם בנימין, צעיר רודם--שרי יהודה, רגמתם; שרי זבולון, שרי נפתלי. כט ציווה אלוהיך, עוזך: עוזה אלוהים--זו, פעלת לנו. ל מהיכלך, על-ירושלים-- לך יובילו מלכים שי. לא גער חית קנה, עדת אבירים בעגלי עמים-- מתרפס ברצי-כסף; ביזר עמים, קרבות יחפצו. לב יאתיו חשמנים, מני מצריים; כוש תריץ ידיו, לאלוהים. לג ממלכות הארץ, שירו לאלוהים; זמרו אדוניי סלה. לד לרוכב, בשמי שמי-קדם-- הן ייתן בקולו, קול עוז. לה תנו עוז, לאלוהים: על-ישראל גאוותו; ועוזו, בשחקים. לו נורא אלוהים, ממקדשיך: אל ישראל-- הוא נותן עוז ותעצומות לעם; ברוך אלוהים.
פרק צד
א אל-נקמות יהוה; אל נקמות הופיע. ב הינשא, שופט הארץ; השב גמול, על-גאים. ג עד-מתיי רשעים יהוה: עד-מתיי, רשעים יעלוזו. ד יביעו ידברו עתק; יתאמרו, כל-פועלי אוון. ה עמך יהוה ידכאו; ונחלתך יענו. ו אלמנה וגר יהרוגו; ויתומים ירצחו. ז ויאמרו, לא יראה-יה; ולא-יבין, אלוהי יעקוב. ח בינו, בוערים בעם; וכסילים, מתיי תשכילו. ט הנוטע אוזן, הלוא ישמע; אם-יוצר עין, הלוא יביט. י היוסר גויים, הלוא יוכיח: המלמד אדם דעת. יא יהוה--יודע, מחשבות אדם: כי-המה הבל. יב אשרי, הגבר אשר-תייסרנו יה; ומתורתך תלמדנו. יג להשקיט לו, מימי רע-- עד ייכרה לרשע שחת. יד כי, לא-ייטוש יהוה עמו; ונחלתו, לא יעזוב. טו כי-עד-צדק, ישוב משפט; ואחריו, כל-ישרי-לב. טז מי-יקום לי, עם-מרעים; מי-יתייצב לי, עם-פועלי אוון. יז לולי יהוה, עזרתה לי-- כמעט, שכנה דומה נפשי. יח אם-אמרתי, מטה רגלי; חסדך יהוה, יסעדני. יט ברוב שרעפיי בקרבי-- תנחומיך, ישעשעו נפשי. כ היחוברך, כיסא הוות; יוצר עמל עלי-חוק. כא יגודו, על-נפש צדיק; ודם נקי ירשיעו. כב ויהי יהוה לי למשגב; ואלוהיי, לצור מחסי. כג וישב עליהם, את אונם-- וברעתם יצמיתם; יצמיתם, יהוה אלוהינו
פרק ג
א מזמור לדויד: בבורחו, מפני אבשלום בנו. ב יהוה, מה-רבו צריי; רבים, קמים עליי. ג רבים, אומרים לנפשי: אין ישועתה לו באלוהים סלה. ד ואתה יהוה, מגן בעדי; כבודי, ומרים ראשי. ה קולי, אל-יהוה אקרא; ויענני מהר קודשו סלה. ו אני שכבתי, ואישנה; הקיצותי--כי יהוה יסמכני. ז לא-אירא, מרבבות עם-- אשר סביב, שתו עליי. ח קומה יהוה, הושיעני אלוהיי-- כי-הכית את-כל-אויביי לחי; שיני רשעים שיברת. ט ליהוה הישועה; על-עמך ברכתך סלה.
פרק כח
א לדויד, אליך יהוה אקרא-- צורי, אל-תחרש ממני: פן-תחשה ממני; ונמשלתי, עם-יורדי בור. ב שמע קול תחנוניי, בשוועי אליך; בנושאי ידיי, אל-דביר קודשך. ג אל-תמשכני עם-רשעים, ועם-פועלי-אוון: דוברי שלום, עם-ריעיהם; ורעה, בלבבם. ד תן-להם כפועלם, וכרוע מעלליהם: כמעשה ידיהם, תן להם; השב גמולם להם. ה כי לא יבינו, אל-פעולות יהוה-- ואל-מעשה ידיו; יהרסם, ולא יבנם. ו ברוך יהוה: כי-שמע, קול תחנוניי. ז יהוה, עוזי ומגיני-- בו בטח ליבי, ונעזרתי: ויעלוז ליבי; ומשירי אהודנו. ח יהוה עוז-למו; ומעוז ישועות משיחו הוא. ט הושיעה, את-עמך-- וברך את-נחלתך; ורעם ונשאם, עד-העולם.
פרק לג
א רננו צדיקים, ביהוה; לישרים, נאוה תהילה. ב הודו ליהוה בכינור; בנבל עשור, זמרו-לו. ג שירו-לו, שיר חדש; היטיבו נגן, בתרועה. ד כי-ישר דבר-יהוה; וכל-מעשהו, באמונה. ה אוהב, צדקה ומשפט; חסד יהוה, מלאה הארץ. ו בדבר יהוה, שמיים נעשו; וברוח פיו, כל-צבאם. ז כונס כנד, מי הים; נותן באוצרות תהומות. ח ייראו מיהוה, כל-הארץ; ממנו יגורו, כל-יושבי תבל. ט כי הוא אמר ויהי; הוא-ציווה, ויעמוד. י יהוה, הפיר עצת-גויים; הניא, מחשבות עמים. יא עצת יהוה, לעולם תעמוד; מחשבות ליבו, לדור ודור. יב אשרי הגוי, אשר-יהוה אלוהיו; העם, בחר לנחלה לו. יג משמיים, הביט יהוה; ראה, את-כל-בני האדם. יד ממכון-שבתו השגיח-- אל כל-יושבי הארץ. טו היוצר יחד ליבם; המבין, אל-כל-מעשיהם. טז אין-המלך, נושע ברוב-חיל; גיבור, לא-יינצל ברוב-כוח. יז שקר הסוס, לתשועה; וברוב חילו, לא ימלט. יח הנה עין יהוה, אל-יראיו; למייחלים לחסדו. יט להציל ממוות נפשם; ולחייותם, ברעב. כ נפשנו, חיכתה ליהוה; עזרנו ומגיננו הוא. כא כי-בו, ישמח ליבנו: כי בשם קודשו בטחנו. כב יהי-חסדך יהוה עלינו: כאשר, ייחלנו לך.
פרק פה
א למנצח לבני-קורח מזמור. ב רצית יהוה ארצך; שבת, שבית יעקוב. ג נשאת, עוון עמך; כיסית כל-חטאתם סלה. ד אספת כל-עברתך; השיבות, מחרון אפך. ה שובנו, אלוהי ישענו; והפר כעסך עימנו. ו הלעולם תאנף-בנו; תמשוך אפך, לדור ודור. ז הלוא-אתה, תשוב תחיינו; ועמך, ישמחו-בך. ח הראנו יהוה חסדך; וישעך, תיתן-לנו. ט אשמעה-- מה-ידבר, האל יהוה: כי, ידבר שלום--אל-עמו ואל-חסידיו; ואל-ישובו לכסלה. י אך קרוב ליראיו ישעו; לשכון כבוד בארצנו. יא חסד-ואמת נפגשו; צדק ושלום נשקו. יב אמת, מארץ תצמח; וצדק, משמיים נשקף. יג גם-יהוה, ייתן הטוב; וארצנו, תיתן יבולה. יד צדק, לפניו יהלך; וישם לדרך פעמיו.
פרק מד
א למנצח לבני-קורח משכיל. ב אלוהים, באוזנינו שמענו-- אבותינו סיפרו-לנו: פועל פעלת בימיהם, בימי קדם. ג אתה, ידך גויים הורשת-- ותיטעם; תרע לאומים, ותשלחם. ד כי לא בחרבם, ירשו ארץ, וזרועם, לא-הושיעה-למו: כי-ימינך וזרועך, ואור פניך-- כי רציתם. ה אתה-הוא מלכי אלוהים; צווה, ישועות יעקוב. ו בך, צרינו ננגח; בשמך, נבוס קמינו. ז כי לא בקשתי אבטח; וחרבי, לא תושיעני. ח כי הושעתנו, מצרינו; ומשנאינו הבישות. ט באלוהים, היללנו כל-היום; ושמך, לעולם נודה סלה. י אף-זנחת, ותכלימנו; ולא-תצא, בצבאותינו. יא תשיבנו אחור, מני-צר; ומשנאינו, שסו למו. יב תיתננו, כצאן מאכל; ובגויים, זיריתנו. יג תמכור-עמך בלא-הון; ולא-ריבית, במחיריהם. יד תשימנו חרפה, לשכנינו; לעג וקלס, לסביבותינו. טו תשימנו משל, בגויים; מנוד-ראש, בלאומים. טז כל-היום, כלימתי נגדי; ובושת פניי כיסתני. יז מקול, מחרף ומגדף; מפני אויב, ומתנקם. יח כל-זאת באתנו, ולא שכחנוך; ולא-שיקרנו, בבריתך. יט לא-נסוג אחור ליבנו; ותט אשורינו, מני אורחך. כ כי דיכיתנו, במקום תנים; ותכס עלינו בצלמוות. כא אם-שכחנו, שם אלוהינו; ונפרוש כפינו, לאל זר. כב הלוא אלוהים, יחקור-זאת: כי-הוא יודע, תעלומות לב. כג כי-עליך, הורגנו כל-היום; נחשבנו, כצאן טבחה. כד עורה, למה תישן אדוניי; הקיצה, אל-תזנח לנצח. כה למה-פניך תסתיר; תשכח עוניינו ולחצנו. כו כי שחה לעפר נפשנו; דבקה לארץ בטננו. כז קומה, עזרתה לנו; ופדנו, למען חסדך.
פרק פא
א למנצח על-הגיתית לאסף. ב הרנינו, לאלוהים עוזנו; הריעו, לאלוהי יעקוב. ג שאו-זמרה, ותנו-תוף; כינור נעים עם-נבל. ד תקעו בחודש שופר; בכסה, ליום חגנו. ה כי חוק לישראל הוא; משפט, לאלוהי יעקוב. ו עדות, ביהוסף שמו-- בצאתו, על-ארץ מצריים; שפת לא-ידעתי אשמע. ז הסירותי מסבל שכמו; כפיו, מדוד תעבורנה. ח בצרה קראת, ואחלצך: אענך, בסתר רעם; אבחנך על-מי מריבה סלה. ט שמע עמי, ואעידה בך; ישראל, אם-תשמע-לי. י לא-יהיה בך, אל זר; ולא תשתחווה, לאל נכר. יא אנוכי, יהוה אלוהיך-- המעלך, מארץ מצריים; הרחב-פיך, ואמלאהו. יב ולא-שמע עמי לקולי; וישראל, לא-אבה לי. יג ואשלחהו, בשרירות ליבם; ילכו, במועצותיהם. יד לו--עמי, שומע לי; ישראל, בדרכיי יהלכו. טו כמעט, אויביהם אכניע; ועל צריהם, אשיב ידי. טז משנאי יהוה, יכחשו-לו; ויהי עיתם לעולם. יז ויאכילהו, מחלב חיטה; ומצור, דבש אשביעך.
פרק קמד
א לדויד: ברוך יהוה, צורי-- המלמד ידיי לקרב; אצבעותיי, למלחמה. ב חסדי ומצודתי, משגבי ומפלטי-לי: מגיני, ובו חסיתי; הרודד עמי תחתיי. ג יהוה--מה-אדם, ותדעהו: בן-אנוש, ותחשבהו. ד אדם, להבל דמה; ימיו, כצל עובר. ה יהוה, הט-שמיך ותרד; גע בהרים ויעשנו. ו ברוק ברק, ותפיצם; שלח חיציך, ותהומם. ז שלח ידיך, ממרום: פצני והצילני, ממים רבים; מיד, בני נכר. ח אשר פיהם, דיבר-שוא; וימינם, ימין שקר. ט אלוהים--שיר חדש, אשירה לך; בנבל עשור, אזמרה-לך. י הנותן תשועה, למלכים: הפוצה, את-דויד עבדו--מחרב רעה. יא פצני והצילני, מיד בני-נכר: אשר פיהם, דיבר-שוא; וימינם, ימין שקר. יב אשר בנינו, כנטיעים-- מגודלים בנעוריהם: בנותינו כזווייות-- מחוטבות, תבנית היכל. יג מזווינו מלאים-- מפיקים מזן, אל-זן: צאננו מאליפות, מרובבות-- בחוצותינו. יד אלופינו, מסובלים: אין-פרץ, ואין יוצאת; ואין צווחה, ברחובותינו. טו אשרי העם, שככה לו: אשרי העם, שיהוה אלוהיו.
פרק יג
א למנצח, מזמור לדויד. ב עד-אנה יהוה, תשכחני נצח; עד-אנה, תסתיר את-פניך ממני. ג עד-אנה אשית עצות, בנפשי-- יגון בלבבי יומם; עד-אנה, ירום אויבי עליי. ד הביטה ענני, יהוה אלוהיי; האירה עיניי, פן-אישן המוות. ה פן-יאמר אויבי יכולתיו; צריי יגילו, כי אמוט. ו ואני, בחסדך בטחתי-- יגל ליבי, בישועתך: אשירה ליהוה, כי גמל עליי.
פרק ל
א מזמור: שיר-חנוכת הבית לדויד. ב ארוממך יהוה, כי דיליתני; ולא-שימחת אויביי לי. ג יהוה אלוהיי-- שיוועתי אליך, ותרפאני. ד יהוה--העלית מן-שאול נפשי; חייתני, מיורדי-בור. ה זמרו ליהוה חסידיו; והודו, לזכר קודשו. ו כי רגע, באפו-- חיים ברצונו: בערב, ילין בכי; ולבוקר רינה. ז ואני, אמרתי בשלווי-- בל-אמוט לעולם. ח יהוה-- ברצונך, העמדת להררי-עוז: הסתרת פניך; הייתי נבהל. ט אליך יהוה אקרא; ואל-אדוניי, אתחנן. י מה-בצע בדמי, ברדתי אל-שחת: היודך עפר; היגיד אמיתך. יא שמע-יהוה וחונני; יהוה, היה-עוזר לי. יב הפכת מספדי, למחול לי: פיתחת שקי; ותאזרני שמחה. יג למען, יזמרך כבוד-- ולא יידום: יהוה אלוהיי, לעולם אודך.
פרק קו
א הללו-יה: הודו ליהוה כי-טוב-- כי לעולם חסדו. ב מי--ימלל, גבורות יהוה; ישמיע, כל-תהילתו. ג אשרי, שומרי משפט; עושה צדקה בכל-עת. ד זוכרני יהוה, ברצון עמך; פוקדני, בישועתך. ה לראות, בטובת בחיריך-- לשמוח, בשמחת גוייך; להתהלל, עם-נחלתך. ו חטאנו עם-אבותינו; העווינו הרשענו. ז אבותינו במצריים, לא-השכילו נפלאותיך-- לא זכרו, את-רוב חסדיך; וימרו על-ים בים-סוף. ח ויושיעם, למען שמו-- להודיע, את-גבורתו. ט ויגער בים-סוף, ויחרב; ויוליכם בתהומות, כמדבר. י ויושיעם, מיד שונא; ויגאלם, מיד אויב. יא ויכסו-מים צריהם; אחד מהם, לא נותר. יב ויאמינו בדבריו; ישירו, תהילתו. יג מיהרו, שכחו מעשיו; לא-חיכו, לעצתו. יד ויתאוו תאווה, במדבר; וינסו-אל, בישימון. טו וייתן להם, שאלתם; וישלח רזון בנפשם. טז ויקנאו למשה, במחנה; לאהרון, קדוש יהוה. יז תפתח-ארץ, ותבלע דתן; ותכס, על-עדת אבירם. יח ותבער-אש בעדתם; להבה, תלהט רשעים. יט יעשו-עגל בחורב; וישתחוו, למסכה. כ וימירו את-כבודם; בתבנית שור, אוכל עשב. כא שכחו, אל מושיעם-- עושה גדולות במצריים. כב נפלאות, בארץ חם; נוראות, על-ים-סוף. כג ויאמר, להשמידם: לולי, משה בחירו-- עמד בפרץ לפניו; להשיב חמתו, מהשחית. כד וימאסו, בארץ חמדה; לא-האמינו, לדברו. כה ויירגנו באוהליהם; לא שמעו, בקול יהוה. כו ויישא ידו להם-- להפיל אותם, במדבר. כז ולהפיל זרעם, בגויים; ולזרותם, בארצות. כח וייצמדו, לבעל פעור; ויאכלו, זבחי מתים. כט ויכעיסו, במעלליהם; ותפרוץ-בם, מגפה. ל ויעמוד פינחס, ויפלל; ותיעצר, המגפה. לא ותיחשב לו, לצדקה; לדור ודור, עד-עולם. לב ויקציפו, על-מי מריבה; ויירע למשה, בעבורם. לג כי-המרו את-רוחו; ויבטא, בשפתיו. לד לא-השמידו, את-העמים-- אשר אמר יהוה להם. לה ויתערבו בגויים; וילמדו, מעשיהם. לו ויעבדו את-עצביהם; ויהיו להם למוקש. לז ויזבחו את-בניהם, ואת-בנותיהם-- לשדים. לח וישפכו דם נקי, דם-בניהם ובנותיהם-- אשר זיבחו, לעצבי כנען; ותחנף הארץ, בדמים. לט ויטמאו במעשיהם; ויזנו, במעלליהם. מ וייחר-אף יהוה בעמו; ויתעב, את-נחלתו. מא וייתנם ביד-גויים; וימשלו בהם, שונאיהם. מב וילחצום אויביהם; וייכנעו, תחת ידם. מג פעמים רבות, יצילם: והמה, ימרו בעצתם; וימוכו, בעוונם. מד וירא, בצר להם-- בשומעו, את-רינתם. מה ויזכור להם בריתו; ויינחם, כרוב חסדיו. מו וייתן אותם לרחמים-- לפני, כל-שוביהם. מז הושיענו, יהוה אלוהינו, וקבצנו, מן-הגויים: להודות, לשם קודשך; להשתבח, בתהילתך. מח ברוך יהוה אלוהי ישראל, מן-העולם ועד העולם-- ואמר כל-העם אמן: הללו-יה.
פרק קנ
א הללו-יה: הללו-אל בקודשו; הללוהו, ברקיע עוזו. ב הללוהו בגבורותיו; הללוהו, כרוב גודלו. ג הללוהו, בתקע שופר; הללוהו, בנבל וכינור. ד הללוהו, בתוף ומחול; הללוהו, במינים ועוגב. ה הללוהו בצלצלי-שמע; הללוהו, בצלצלי תרועה. ו כול הנשמה, תהלל יה: הללו-יה.
פרק סז
א למנצח בנגינות, מזמור שיר. ב אלוהים, יחוננו ויברכנו; יאר פניו איתנו סלה. ג לדעת בארץ דרכך; בכל-גויים, ישועתך. ד יודוך עמים אלוהים: יודוך, עמים כולם. ה ישמחו וירננו, לאומים: כי-תשפוט עמים מישור; ולאומים, בארץ תנחם סלה. ו יודוך עמים אלוהים: יודוך, עמים כולם. ז ארץ, נתנה יבולה; יברכנו, אלוהים אלוהינו. ח יברכנו אלוהים; וייראו אותו, כל-אפסי-ארץ.
פרק ק
א מזמור לתודה: הריעו ליהוה, כל-הארץ. ב עבדו את-יהוה בשמחה; בואו לפניו, ברננה. ג דעו-- כי יהוה, הוא אלוהים: הוא-עשנו, ולו אנחנו-- עמו, וצאן מרעיתו. ד בואו שעריו, בתודה--חצרותיו בתהילה; הודו-לו, ברכו שמו. ה כי-טוב יהוה, לעולם חסדו; ועד-דור ודור, אמונתו.
פרק קד
א ברכי נפשי, את-יהוה: יהוה אלוהיי, גדלת מאוד; הוד והדר לבשת. ב עוטה-אור, כשלמה; נוטה שמיים, כיריעה. ג המקרה במים, עלייותיו: השם-עבים רכובו; המהלך, על-כנפי-רוח. ד עושה מלאכיו רוחות; משרתיו, אש לוהט. ה יסד-ארץ, על-מכוניה; בל-תימוט, עולם ועד. ו תהום, כלבוש כיסיתו; על-הרים, יעמדו מים. ז מן-גערתך ינוסון; מן-קול רעמך, ייחפזון. ח יעלו הרים, יירדו בקעות-- אל-מקום, זה יסדת להם. ט גבול-שמת, בל-יעבורון; בל-ישובון, לכסות הארץ. י המשלח מעיינים, בנחלים; בין הרים, יהלכון. יא ישקו, כל-חיתו שדיי; ישברו פראים צמאם. יב עליהם, עוף-השמיים ישכון; מבין עופיים, ייתנו-קול. יג משקה הרים, מעלייותיו; מפרי מעשיך, תשבע הארץ. יד מצמיח חציר, לבהמה, ועשב, לעבודת האדם; להוציא לחם, מן-הארץ. טו ויין, ישמח לבב-אנוש-- להצהיל פנים משמן; ולחם, לבב-אנוש יסעד. טז ישבעו, עצי יהוה-- ארזי לבנון, אשר נטע. יז אשר-שם, ציפורים יקננו; חסידה, ברושים ביתה. יח הרים הגבוהים, ליעלים; סלעים, מחסה לשפנים. יט עשה ירח, למועדים; שמש, ידע מבואו. כ תשת-חושך, ויהי לילה-- בו-תרמוש, כל-חיתו-יער. כא הכפירים, שואגים לטרף; ולבקש מאל, אוכלם. כב תזרח השמש, ייאספון; ואל-מעונותם, ירבצון. כג ייצא אדם לפועלו; ולעבודתו עדי-ערב. כד מה-רבו מעשיך, יהוה-- כולם, בחכמה עשית; מלאה הארץ, קניינך. כה זה, הים גדול-- ורחב ידיים: שם-רמש, ואין מספר; חיות קטנות, עם-גדולות. כו שם, אונייות יהלכון; לוויתן, זה-יצרת לשחק-בו. כז כולם, אליך ישברון-- לתת אוכלם בעיתו. כח תיתן להם, ילקוטון; תפתח ידך, ישבעון טוב. כט תסתיר פניך, ייבהלון: תוסף רוחם, יגוועון; ואל-עפרם ישובון. ל תשלח רוחך, ייבראון; ותחדש, פני אדמה. לא יהי כבוד יהוה לעולם; ישמח יהוה במעשיו. לב המביט לארץ, ותרעד; ייגע בהרים ויעשנו. לג אשירה ליהוה בחיי; אזמרה לאלוהיי בעודי. לד יערב עליו שיחי; אנוכי, אשמח ביהוה. לה ייתמו חטאים מן-הארץ, ורשעים עוד אינם-- ברכי נפשי, את-יהוה; הללו-יה.
פרק קיד
א בצאת ישראל, ממצריים; בית יעקוב, מעם לועז. ב הייתה יהודה לקודשו; ישראל, ממשלותיו. ג הים ראה, וינוס; הירדן, ייסוב לאחור. ד ההרים, רקדו כאילים; גבעות, כבני-צאן. ה מה-לך הים, כי תנוס; הירדן, תיסוב לאחור. ו ההרים, תרקדו כאילים; גבעות, כבני-צאן. ז מלפני אדון, חולי ארץ; מלפני, אלוה יעקוב. ח ההופכי הצור אגם-מים; חלמיש, למעיינו-מים.
פרק קיג
א הללו-יה: הללו, עבדי יהוה; הללו, את-שם יהוה. ב יהי שם יהוה מבורך-- מעתה, ועד-עולם. ג ממזרח-שמש עד-מבואו-- מהולל, שם יהוה. ד רם על-כל-גויים יהוה; על השמיים כבודו. ה מי, כיהוה אלוהינו-- המגביהי לשבת. ו המשפילי לראות-- בשמיים ובארץ. ז מקימי מעפר דל; מאשפות, ירים אביון. ח להושיבי עם-נדיבים; עם, נדיבי עמו. ט מושיבי, עקרת הבית-- אם-הבנים שמחה: הללו-יה.
פרק קלה
א הללו-יה: הללו, את-שם יהוה; הללו, עבדי יהוה. ב שעומדים, בבית יהוה-- בחצרות, בית אלוהינו. ג הללו-יה, כי-טוב יהוה; זמרו לשמו, כי נעים. ד כי-יעקוב, בחר לו יה; ישראל, לסגולתו. ה כי אני ידעתי, כי-גדול יהוה; ואדונינו, מכל-אלוהים. ו כול אשר-חפץ יהוה, עשה: בשמיים ובארץ-- בימים, וכל-תהומות. ז מעלה נשיאים, מקצה הארץ: ברקים למטר עשה; מוצא-רוח, מאוצרותיו. ח שהכה, בכורי מצריים-- מאדם, עד-בהמה. ט שלח, אותות ומופתים--בתוככי מצריים: בפרעה, ובכל-עבדיו. י שהכה, גויים רבים; והרג, מלכים עצומים. יא לסיחון, מלך האמורי, ולעוג, מלך הבשן; ולכול, ממלכות כנען. יב ונתן ארצם נחלה-- נחלה, לישראל עמו. יג יהוה, שמך לעולם; יהוה, זכרך לדור-ודור. יד כי-ידין יהוה עמו; ועל-עבדיו, יתנחם. טו עצבי הגויים, כסף וזהב; מעשה, ידי אדם. טז פה-להם, ולא ידברו; עיניים להם, ולא יראו. יז אוזניים להם, ולא יאזינו; אף, אין-יש-רוח בפיהם. יח כמוהם, יהיו עושיהם-- כול אשר-בוטח בהם. יט בית ישראל, ברכו את-יהוה; בית אהרון, ברכו את-יהוה. כ בית הלוי, ברכו את-יהוה; יראי יהוה, ברכו את-יהוה. כא ברוך יהוה, מציון-- שוכן ירושלים: הללו-יה.
פרק קג
א לדויד: ברכי נפשי, את-יהוה; וכל-קרביי, את-שם קודשו. ב ברכי נפשי, את-יהוה; ואל-תשכחי, כל-גמוליו. ג הסולח לכל-עוונכי; הרופא, לכל-תחלואייכי. ד הגואל משחת חייכי; המעטרכי, חסד ורחמים. ה המשביע בטוב עדייך; תתחדש כנשר נעורייכי. ו עושה צדקות יהוה; ומשפטים, לכל-עשוקים. ז יודיע דרכיו למשה; לבני ישראל, עלילותיו. ח רחום וחנון יהוה; ארך אפיים ורב-חסד. ט לא-לנצח יריב; ולא לעולם ייטור. י לא כחטאינו, עשה לנו; ולא כעוונותינו, גמל עלינו. יא כי כגבוה שמיים, על-הארץ-- גבר חסדו, על-יראיו. יב כרחוק מזרח, ממערב-- הרחיק ממנו, את-פשעינו. יג כרחם אב, על-בנים-- ריחם יהוה, על-יראיו. יד כי-הוא, ידע יצרנו; זכור, כי-עפר אנחנו. טו אנוש, כחציר ימיו; כציץ השדה, כן יציץ. טז כי רוח עברה-בו ואיננו; ולא-יכירנו עוד מקומו. יז וחסד יהוה, מעולם ועד-עולם-- על-יראיו; וצדקתו, לבני בנים. יח לשומרי בריתו; ולזוכרי פיקודיו, לעשותם. יט יהוה--בשמיים, הכין כיסאו; ומלכותו, בכול משלה. כ ברכו יהוה, מלאכיו: גיבורי כוח, עושי דברו; לשמוע, בקול דברו. כא ברכו יהוה, כל-צבאיו-- משרתיו, עושי רצונו. כב ברכו יהוה, כל-מעשיו-- בכל-מקומות ממשלתו; ברכי נפשי, את-יהוה.
פרק קלב
א שיר, המעלות: זכור-יהוה לדויד-- את, כל-עונותו. ב אשר נשבע, ליהוה; נדר, לאביר יעקוב. ג אם-אבוא, באוהל ביתי; אם-אעלה, על-ערש יצועיי. ד אם אתן שנת לעיניי; לעפעפיי תנומה. ה עד-אמצא מקום, ליהוה; משכנות, לאביר יעקוב. ו הנה-שמענוה באפרתה; מצאנוה, בשדי-יער. ז נבואה למשכנותיו; נשתחווה, להדום רגליו. ח קומה יהוה, למנוחתך: אתה, וארון עוזך. ט כוהניך ילבשו-צדק; וחסידיך ירננו. י בעבור, דויד עבדך-- אל-תשב, פני משיחך. יא נשבע-יהוה, לדויד אמת-- לא-ישוב ממנה: מפרי בטנך-- אשית, לכיסא-לך. יב אם-ישמרו בניך, בריתי-- ועדותי זו, אלמדם: גם-בניהם עדי-עד-- יישבו, לכיסא-לך. יג כי-בחר יהוה בציון; איווה, למושב לו. יד זאת-מנוחתי עדי-עד: פה-אשב, כי איוויתיה. טו צידה, ברך אברך; אביוניה, אשביע לחם. טז וכוהניה, אלביש ישע; וחסידיה, רנן ירננו. יז שם אצמיח קרן לדויד; ערכתי נר, למשיחי. יח אויביו, אלביש בושת; ועליו, יציץ נזרו.
פרק קמה
א תהילה, לדויד: ארוממך אלוהיי המלך; ואברכה שמך, לעולם ועד. ב בכל-יום אברכך; ואהללה שמך, לעולם ועד. ג גדול יהוה ומהולל מאוד; ולגדולתו, אין חקר. ד דור לדור, ישבח מעשיך; וגבורותיך יגידו. ה הדר, כבוד הודך-- ודברי נפלאותיך אשיחה. ו ועזוז נוראותיך יאמרו; וגדולתך אספרנה. ז זכר רב-טובך יביעו; וצדקתך ירננו. ח חנון ורחום יהוה; ארך אפיים, וגדול-חסד. ט טוב-יהוה לכול; ורחמיו, על-כל-מעשיו. י יודוך יהוה, כל-מעשיך; וחסידיך, יברכוך. יא כבוד מלכותך יאמרו; וגבורתך ידברו. יב להודיע, לבני האדם--גבורותיו; וכבוד, הדר מלכותו. יג מלכותך, מלכות כל-עולמים; וממשלתך, בכל-דור ודור. יד סומך יהוה, לכל-הנופלים; וזוקף, לכל-הכפופים. טו עיני-כול, אליך ישברו; ואתה נותן-להם את-אוכלם בעיתו. טז פותח את-ידך; ומשביע לכל-חי רצון. יז צדיק יהוה, בכל-דרכיו; וחסיד, בכל-מעשיו. יח קרוב יהוה, לכל-קוראיו-- לכול אשר יקראוהו באמת. יט רצון-יראיו יעשה; ואת-שוועתם ישמע, ויושיעם. כ שומר יהוה, את-כל-אוהביו; ואת כל-הרשעים ישמיד. כא תהילת יהוה, ידבר-פי: ויברך כל-בשר, שם קודשו--לעולם ועד.
פרק קטו
א לא לנו יהוה, לא-לנו: כי-לשמך, תן כבוד--על-חסדך, על-אמיתך. ב למה, יאמרו הגויים: איה-נא, אלוהיהם. ג ואלוהינו בשמיים-- כול אשר-חפץ עשה. ד עצביהם, כסף וזהב; מעשה, ידי אדם. ה פה-להם, ולא ידברו; עיניים להם, ולא יראו. ו אוזניים להם, ולא ישמעו; אף להם, ולא יריחון. ז ידיהם, ולא ימישון--רגליהם, ולא יהלכו; לא-יהגו, בגרונם. ח כמוהם, יהיו עושיהם-- כול אשר-בוטח בהם. ט ישראל, בטח ביהוה; עזרם ומגינם הוא. י בית אהרון, בטחו ביהוה; עזרם ומגינם הוא. יא יראי יהוה, בטחו ביהוה; עזרם ומגינם הוא. יב יהוה, זכרנו יברך: יברך, את-בית ישראל; יברך, את-בית אהרון. יג יברך, יראי יהוה-- הקטנים, עם-הגדולים. יד יוסף יהוה עליכם; עליכם, ועל בניכם. טו ברוכים אתם, ליהוה-- עושה, שמיים וארץ. טז השמיים שמיים, ליהוה; והארץ, נתן לבני-אדם. יז לא המתים, יהללו-יה; ולא, כל-יורדי דומה. יח ואנחנו, נברך יה-- מעתה ועד-עולם: הללו-יה.
פרק קמו
א הללו-יה: הללי נפשי, את-יהוה. ב אהללה יהוה בחיי; אזמרה לאלוהיי בעודי. ג אל-תבטחו בנדיבים-- בבן-אדם, שאין לו תשועה. ד תצא רוחו, ישוב לאדמתו; ביום ההוא, אבדו עשתונותיו. ה אשרי--שאל יעקוב בעזרו: שברו, על-יהוה אלוהיו. ו עושה, שמיים וארץ-- את-הים ואת-כל-אשר-בם; השומר אמת לעולם. ז עושה משפט, לעשוקים--נותן לחם, לרעבים; יהוה, מתיר אסורים. ח יהוה, פוקח עיוורים--יהוה, זוקף כפופים; יהוה, אוהב צדיקים. ט יהוה, שומר את-גרים--יתום ואלמנה יעודד; ודרך רשעים יעוות. י ימלוך יהוה, לעולם-- אלוהייך ציון, לדור ודור: הללו-יה.
פרק קמח
א הללו-יה: הללו את-יהוה, מן-השמיים; הללוהו, במרומים. ב הללוהו כל-מלאכיו; הללוהו, כל-צבאיו. ג הללוהו, שמש וירח; הללוהו, כל-כוכבי אור. ד הללוהו, שמי השמיים; והמים, אשר מעל השמיים. ה יהללו, את-שם יהוה: כי הוא ציווה ונבראו. ו ויעמידם לעד לעולם; חוק-נתן, ולא יעבור. ז הללו את-יהוה, מן-הארץ-- תנינים, וכל-תהומות. ח אש וברד, שלג וקיטור; רוח סערה, עושה דברו. ט ההרים וכל-גבעות; עץ פרי, וכל-ארזים. י החיה וכל-בהמה; רמש, וציפור כנף. יא מלכי-ארץ, וכל-לאומים; שרים, וכל-שופטי ארץ. יב בחורים וגם-בתולות; זקנים, עם-נערים. יג יהללו, את-שם יהוה-- כי-נשגב שמו לבדו: הודו, על-ארץ ושמיים. יד וירם קרן לעמו, תהילה לכל-חסידיו-- לבני ישראל, עם קרובו: הללו-יה.
